חוק הנוער (טיפול והשגחה) התש"ך–1960, נועד לתת מענה לבעיית "הילדים העזובים", אשר נתפסה כמאיימת על הסדר החברתי והפוליטי במדינת ישראל של שנות החמישים. החוק נחקק בשיאו של מאבק בין המדינה לבין משפחות עולים "מזרחיים" על חובת המדינה להבטיח תנאי חיים בסיסיים לאזרחיה ועל מרכזיות חובה זו ביצירתה ובפתרונה של בעיית הילדים העזובים. המאמר מנתח את המוסדות ואת השחקנים העיקריים שעיצבו את גלגוליה השונים של הצעת החוק ומציג את האופן שבו הזיהוי המעמדי־אתני של הבעיה השפיע הן על מועד החקיקה והן על ההסדרים שנוסחו בחוק שיועד לפתרונה. אם בתחילת שנות החמישים יועד החוק להגן על ילדים מהורות פגומה, הרי שבסוף שנות החמישים, על רקע המחאה החברתית של עולים "מזרחיים" והחרדה להגמוניה פוליטית־תרבותית, נוסח החוק כאמצעי להתמודדות עם האיום ועם המחאה. הביטוי המובהק לסיווג משפחות וילדים "מזרחיים" כקבוצה "אחרת" היה ביצירת הסדר משפטי שונה לכלל המשפחות בהצעת חוק האפוטרופסות. ההסדר המשפטי בחוק הנוער היווה לכאורה פרקטיקה להאחדה נורמטיבית של הקולקטיב היהודי־ישראלי, אולם בפועל היווה אחת מפרקטיקות הפרדת "המזרחיים" מהקולקטיב, תוך הצגת ילדיהם כקורבן, והגדרתם כבעיה.

The post ניצנה בן־דוד – מי (י)קבע את עתיד ילדינו – חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך–1960 appeared first on המשפט.

המאמר בוחן את מאפייני הדמוקרטיזציה בשיח הציבורי על אודות משפט וצדק במדיה החברתית המקוונת, ובודק מהן השלכותיה, תוך שימוש בפרשת זדורוב כמקרה בוחן. בפרק השני אציג רקע כללי על פרשת רומן זדורוב. הפרק השלישי סוקר את הסיבות, תקשורתיות ואחרות, לכך שפרשת זדורוב נותרת בשיח הציבורי זמן רב כל כך. הפרק הרביעי סוקר את המאפיינים של הסביבההתקשורתית שפועלת למען הצדק בפרשת זדורוב. החלק הראשון עוסק בהליך הדיגיטציה – הפיכת חומרי חקירה קשיחים לדיגיטליים – ודן בתוצאות האפשריות של היעדר תיעוד דיגיטלי. החלק השני עוסק בפתיחת החומרים והנגשתם לציבור. החלק השלישי דן ביצירת זירות שיח מקוונות ברשתות החברתיות ומדגים כי הן הפכו לזירה מרכזית לשיח ויצירת דעת קהל לגבי הפרשה. בפרק החמישי המאמר מציג את ההשלכות של הסביבה התקשורתית. ראשית, הנצחה. החומרים שמועלים לרשת נשמרים בה ללא תאריך תפוגה. שנית, יצירת תוצרים ויזואליים כגון תמונות ווידאו, וארגון פעילויות קולקטיביות כמו תמלול חומרים משפטיים והעלאת כתוביות על סרטונים. שלישית, יצירת נרטיבים על אודות הרצח – זהות הרוצח/ים, מניעיהם והשתלשלות הדברים שהובילו לרצח. ההשלכה האחרונה דנה בשאלה האם וכיצד משפיעה פעילות זו על אנשים פרטיים ועל תדמית גופי הממסד שהיו מעורבים בפרשה.

The post אזי לב־און – הערות על אודות המאפיינים והתוצאות של הדמוקרטיזציה של השיח הציבורי על משפט וצדק: הפעילות למען צדק לרומן זדורוב כמקרה בוחן appeared first on המשפט.

השיפוט הוא עיסוק ייחודי. קשה לדבר עליו רק במונחי מקצוע; אי-אפשר שלא לדבר עליו במונחי שליחות. בהתמנותם על ידי נשיא המדינה מצהירים השופט או השופטת על התחייבותם "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים" (להלן אשתמש לשם הנוחות במונח "שופט", אך כוונתי כמובן גם לשופטת, ובעידן זה כדאי להזכיר כי השפיטה, כמו השירות המשפטי הציבורי בכלל, היא בין תחומי העיסוק שבהם חלקם של נשים גדול; למעלה ממחצית מכלל השופטים בישראל הן נשים, כולל ארבע בבית המשפט העליון).
השפיטה – ואוכל לדבר עליה רק בראשי פרקים ועל קצה המזלג – כוללת את כל מגוון בעיות האנוש; היא מטילה אחריות רבה מאין כמוה; ניתנו בידך עט או מקלדת ואתה מחליט בגורלו של הזולת, לרבות שלילת חירותו לשנים רבות; אתה מכריע בממונו של הזולת, שלפי חכמינו הוא "שמעמידו על רגליו"; אתה מכריע בזכויותיו אל מול השלטון ובדרכי ההתנהלות של השלטון כלפי האזרח, התושב והשוהה בישראל או בשטחים שבשליטתה.

The post אליקים רובינשטיין – "לב שומע" – על מעשה השפיטה appeared first on המשפט.

המאמר יבקש להפנות לעקרון הניהול המשולב של המרחב הימי, שהוא עיקרון דומיננטי במסמכי מדיניות בין לאומיים ובמחקר האקדמי, ולהציג סקירה השוואתית של מודלים שונים ליישומו .לצורך בחינת המודל המוסדי הרצוי לישראל ייסקרו היתרונות והחסרונות של המודלים השונים, ינותחו השיקולים לבחירתו, וישורטטו כיווני חשיבה ליישומו. המאמר הוא קול קורא להמשך דיון באימוץ מדיניות לניהול משולב לחופים ולמרחב הימי בישראל.

The post ציפי איסר איציק – סיכונים סביבתיים במרחב הימי של ישראל – מבט אל האופק הרגולטורי appeared first on המשפט.

במאמר זה אטען כי פתרון סכסוכים בדרכים חלופיות יכול להיות פתרון אפקטיבי לסכסוכים צרכניים רבים. לביסוס טענה זו אציג את השפעת מקורות החולשה של האינטרס הצרכני על מימוש הזכות המשפטית. לאחר מכן אדון בהליכים המרכזיים ליישוב סכסוכים בדרכים חלופיות, אגב בחינת יישום הליכים אלה בתחום הצרכנות בבריטניה. לבסוף אציע מודל ליישוב סכסוכים צרכניים בדרכים חלופיות בישראל ,תוך התחשבות במגבלות אכיפה ובשיקולי מדיניות רלוונטיים.

The post עידן יהודה – האומנם "אין מוצא" ? על יישוב סכסוכים צרכניים בדרכים חלופיות appeared first on המשפט.

השימוש בתקשורת הסלולרית נסמך על שידור וקליטה של אותות אלקטרו-מגנטיים, שהשפעתן הבריאותית נחקרת כבר שנים רבות. באשר לחשיפה ממכשירים סלולריים, הדעות חלוקות, ואילו באשר לקרינה מאתרי הבסיס קיימת הסכמה מדעית נרחבת כי מדובר ברמות חשיפה נמוכות ביותר, ולפיכך האפשרות לקיומם של נזקים בריאותיים נמוכה מאוד. עם זאת, הקמתם של אתרי בסיס סלולריים באזורי מגורים בכלל, ובאזורים הנתפסים כרגישים בפרט, מעוררת לא אחת התנגדות ציבורית. התנגדות זו באה לידי ביטוי במחאות ציבוריות, בפנייה לערכאות, ולא אחת גם בצעדים אלימים. במחקר זה אספנו וניתחנו את כל פסקי הדין בערכאות השונות, שעסקו בקרינה סלולרית. התמונה המצטיירת היא של התנגדות ציבורית חריפה להצבת אנטנות ולהפעלתן, תוך שימוש אינטנסיבי בערכאות מנהליות ובטענות פרוצדורליות כדי להשיג תוצאה מהותית – הרחקת אנטנות ממקומות מגורים. ברוב המקרים, ההתנגדויות נכשלות בהשגת מטרתן. עדיין יש ריבוי תביעות, מיעוט הצלחות והתעסקות מוגברת דווקא באנטנות הסלולריות, המהוות מקור חשיפה הרבה פחות משמעותי מאשר הטלפונים הסלולריים עצמם. המאמר סוקר את הממצאים האמפיריים ומשמעותם, ומאפשר הצצה לקרבי המערכת המשפטית והאינטרסים השונים שהיא מייצגת.

The post עדי אייל ורונן הראובני – המאבק המשפטי בקרינה סלולרית: העדפת פרוצדורה על מהות – וכישלונה appeared first on המשפט.

מאמר זה עוסק בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת בן חיים. בפרשה זו קבעה דעת הרוב, בין השאר, כי חיפוש משטרתי יכול להתבצע אף בהיעדר סמכות על פי דין, ובלבד שהחיפוש בוצע על סמך הסכמתו המודעת של מושא החיפוש. נקודת המוצא למאמר היא דעת היחיד בפרשה זו, מפי השופט דנציגר, המבקרת את עמדת הרוב הן בשל עקרון חוקיות המנהל והן בשל הטלת ספק בטענה לפיה במערכת היחסים בין שוטר ואדם עשויה להתקיים הסכמה חופשית ואמיתית. בהמשך לדברי השופט דנציגר, המאמר טוען כי הביסוס הרעיוני לעמדת הרוב, לפיו הסכמה אוטונומית של אדם עשויה לבסס מקור סמכות לחיפוש משטרתי, עלול להוביל למשטר משפטי המבוסס על קביעת אחריותו הראשונית של אדם בהתאם לאפיוניו החברתיים ובהתאם להתאמתו ל"טיפוס עברייני". על יסוד מחקרים העוסקים באופן בו נוצר חשד בלב שוטר, לרבות הטיות חשיבתיות בהקשר זה, ואף מתוך בחינת פסיקה ישראלית המבוססת על הלכת בן חיים, המאמר יטען כי עמדת הרוב עשויה לטפח הלך חשיבה סמוי המבסס אחריות פלילית על אפיון "סוגו" של העושה.

The post חמדה גור־אריה – על מצוקתו של האדם (שלא) מן היישוב: בעקבות פסק דינו של השופט דנציגר בפרשת בן חיים appeared first on המשפט.

נקודת המוצא של המאמר היא שלפרשנות יש ממד ערכי, ולכן היא עשויה לשמש הן ככלי רגרסיבי והן כאמצעי לתיקון פערי כוחות ולצמצום של אי שוויון. בהתאם לכך המאמר בוחן את תפקידן ותרומתן של בחירות פרשניות המסייעות להעצמתם של צדדים מוחלשים במשפט, ובעיקר לקידומו של ערך השוויון. הדיון מתמקד בשני מקרי מבחן, זה של פרשנות המקדמת עקרונות של צדק חברתי וזה של פרשנות פמיניסטית המכוונת לצמצום של אי שוויון מגדרי. בהמשך נבחנת הדילמה של פרשנויות סותרות, המתעוררת גם במקרים שבהם יש הסכמה על הערכים שביסוד ההליך הפרשני, תוך התמקדות במקרים שבהם ישנן כמה אוכלוסיות מוחלשות בעלות אינטרסים מנוגדים, או באלה שבהם ניתן להתבונן בשאלה הפרשנית מכמה נקודות מבט פמיניסטיות. המאמר אינו מציג פתרון כולל למצבים אלה, אך הוא מצביע על עקרונות שצפויים לסייע בהתמודדות עמם – באמצעות מתן משקל לדפיציט הדמוקרטי (במקרה הראשון) ול"שאלת האשה" (במקרה השני). המאמר מדגיש את חשיבות השימוש בפרשנות לקידום שוויון לנוכח התפקיד המרכזי שיש לה בפיתוח המשפט.

The post דפנה ברק־ארז – פרשנות, שוויון והעצמה appeared first on המשפט.

מאמר זה יסודו במחקר של המדיניות המיושמת על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (להלן: "בית הדין") בכל הנוגע להוצאת צווי מניעה נגד שובתים (להלן: "המדיניות" או "צווי מניעה"). המדיניות נחקרת במאמר לגבי שתי שנות משפט: 1993 – 1994 ו-1996 – 1997 (להלן: "תקופת המחקר"). הטענות העיקריות, על בסיס ממצאי המחקר, הנן כי המדיניות שיושמה על ידי בית הדין בתקופת המחקר הייתה מוטית, וזאת לטובת המעבידים; וכי היה קיים פער משמעותי בין המדיניות המוצהרת של בית הדין, לבין המדיניות שיושמה על ידו הלכה למעשה. בית הדין התגלה בבירור כ"בית דין של משפט", הפועל באופן פורמלי ודווקני ליישום הוראות הדין, ולא כ"בית דין של יחסי עבודה" – הפועל על פי עקרון הדמוקרטיה התעשייתית כמתווך המסייע לצדדים להגיע בהסכמה לפתרון
מחלוקותיהם. בתקופה האחרונה נשמעות טענות, מפי באי כוח של מעבידים, שלפיהן מערכת בית הדין לעבודה נטתה, בזמנו של נשיא בית הדין הארצי גולדברג, להיות מאוזנת, ואילו כעת, בזמנו של הנשיא אדלר, היא נוטה לטובת העובדים. תקופת המחקר מתייחסת לתקופתו של הנשיא גולדברג. לכן ניתן, על בסיס המאמר, לבדוק אם לחלק הראשון של הטענה אכן יש ביסוס אמפירי, לפחות בכל הנוגע למדיניות הנידונה לגבי צווי מניעה נגד שביתות.

The post רפי נץ – מדיניות בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בנוגע לצווי מניעה נגד שביתות appeared first on המשפט.

במאמר זה נתמקד בממד אחד מתוך המודל בכללותו: ממד המניעה והשימוש בכלי תכנון משפטיים לקראת הזקנה ובמהלכה. בממד זה לא מסתפקת מערכת המשפט בהגנה על הזקנים או בתמיכה באלה המטפלים בהם, אלא מפנה את מוקד ההתעניינות ליצירת כלים משפטיים המאפשרים לזקנים לעצב בכוחות עצמם את חייהם, ולשלוט בקבלת החלטות במצבים שבהם יכולתם הפיזית והמנטלית מתדרדרת. הדיון בממד המניעה והתכנון יחולק לארבעה חלקים: בחלק הראשון תוצג התשתית החברתית והרעיונית שמאחורי ממד התכנון והמניעה בזקנה; בחלק השני יוצגו כלי המניעה והתכנון השונים; בחלק השלישי יוצגו תוצאות מחקר ראשוני שנערך בישראל באשר למידת ההיכרות והשימוש בכלי תכנון ומניעה משפטיים בקרב זקנים בישראל; בחלק האחרון יידונו השלכות המחקר לגבי כיווני מחקר ופיתוח מדיניות לעתיד.

The post ישראל דורון ועידו גל – מניעה ותכנון משפטי בזקנה appeared first on המשפט.

אתייחס לפסק הדין ולבעיית האכלת החתולים משתי זוויות: זווית אחת היא המתח שבין הסבל שעלול להיגרם לחתולים בעקבות מניעת האוכל לבין הבעיות התברואתיות הנובעות מהאכלת החתולים ברחובות. הזווית השנייה – אשר לא קיבלה לדעתי דגש מספיק בפסק הדין – היא זו של הפגיעה ברגשות האדם המאכיל את החתולים.

The post פבלו לרנר – הרהורים בעניין האכלת חתולי רחוב (בעקבות ת"פ 897/01 מ"י נ' יורובסקי) appeared first on המשפט.

שמו של המאמר לקוח מהצעות החוק שהוגשו לכנסת ה- 15, בהן נקטו בכינוי "נוטה למות" לגבי החולה באחרית ימיו; הביטוי "חולה סופני" נדחה משום שבמחשבה שנייה – הרי כולנו סופניים, ומשעת לידתנו אנו פוסעים בנתיב שסופו קבוע מראש; מי שחולה במחלה סופנית עשוי להאריך ימים במחלתו, ועניינו של החוק נוגע לחולים שמותם קרוב ממש, בטווח צפוי של חצי שנה. חשוב לציין שבדיון בטיפול פליאטיבי, יש התייחסות מיוחדת ל"חולה הסופני", מושג רחב יותר מ"החולה הנוטה למות".

The post משה טלגם – הטיפול בחולה "הנוטה למות" וניסיונות החקיקה appeared first on המשפט.

מטרת מאמר זה כפולה: להוכיח כי אין בהיגד בדבר היות העובר עד ארבעים יום "מיא בעלמא" ולא כלום כדי לבסס היתר להשמיד ביציות מופרות ולהתיר או לאסור מחקר בתאי נבט, ובד בבד, למצוא את הבסיס ההלכתי, ככל שהוא קיים, להתיר את המחקר לאור הסיכוי הגדול הטמון בגידול רקמות לצורך השתלה.

The post יוסי גרין – "עד ארבעים יום מיא בעלמא" (יבמות ס"ט, ב) – האומנם היתר להשמדת ביציות מופרות? appeared first on המשפט.

מאמר זה ידון בחלקו הראשון בהזרעה מלאכותית, ובחלקו השני בהפריה חוץ-גופית. הדיון יתמקד ביחס שבין המשפט למוסר בתחום רגיש זה, ובמסגרת זו אציג את ההבדל העקרוני כין גישת המשפט העברי ובין גישתה של הכנסייה הקתולית לרבייה מלאכותית; אבחן את סוגיית הנטורליזם (Naturalism), דהיינו האמונה שאסור לסטות מההסדרים הטבעיים של מעשה בראשית; אדון בהרחבה בהתמודדות המתודולוגית של ההלכה עם טכנולוגיית הפריון, ואף אצביע על האופן שבו משפיעה העמדה ההלכתית בנוגע להזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, על המשפט הישראלי, בעניינים כמו עקרון האנונימיות של תורם הזרע ובחירת אם פונדקאית על פי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, תשנ"ו- 1996.

The post דניאל סינקלר – הזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית במשפט העברי: היבטים השוואתיים, הלכתיים-מתודולוגיים ומוסריים appeared first on המשפט.

במסגרת המאמר, בוחנת נבות באופן ביקורתי את בג"ץ 971/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת. הרקע לעתירה, היא החלטת ועדת הכנסת להעניק לחברי הכנסת שכיהנו בכנסת שלוש שנים בלבד, קצבת כהונה של ארבע שנים. פסק הדין ביטל בית המשפט העליון את הענקת הקצבה פה אחד, וקבע נורמה חדשה לפיה "אסור הוא חבר הכנסת להפוך את חברותו בכנסת כמקור להפקת טובות הנאה אישיות". נוסף על כך, בוחנת נבות במאמרה את ההסדר לקביעת שכרם של חברי הכנסת בראי ההסדרים הקיימים במשפט המשווה.

The post סוזי נבות – קביעת שכרם של חברי הכנסת: "המחליטים הם גם הזוכים" בעקבות בג"ץ 99 /971 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת appeared first on המשפט.

בדיחה ידועה מספרת על רב ששב הביתה מדרשת השבת, ושואלת אותו הרבנית: "על מה דרשת היום?" משיב לה הרב – "על מצוות הצדקה". שואלת הרבנית "נו, ואיך הייתה הדרשה ? " משיב לה הרב – "הצלחתי במחצית. הצלחתי לשכנע את העניים לקבל ". המחצית השנייה במלאכתו של הרב, לשכנע את העשירים לתת, מעלה את השאלה שבה בחרתי לפתוח : מה לביקורת המדינה ולמגזר הצדקה? אפשר להרחיב שאלה זו ולשאול: מה למדינה ולצדקה ? שהרי צדקה – בלשון היום-יום – היא נתינה לנזקק מטוב לבו של הנותן, כרצונו, בשיעור הנראה לו ולמטרה הנראית לו. ואילו המדינה אינה פועלת על פי נטיית הלב. היא פועלת למטרות מוגדרות; לפי תקציב מאושר, בשוויון, ועל פי אמות מידה אחידות. ביקורת המדינה – על אחת כמה וכמה: היא מחפשת אחר הנהלים, המנהל התקין, היעילות והחיסכון, שהם, לכאורה, מושגים הרחוקים מעולמה של ה"צדקה", במובנה המקובל. הנה כי כן, דיוננו נפתח לכאורה בפרדוקס: מדינה וצדקה. בהשאלה בלבד מאמרת חז"ל (שנאמרה בהקשר אחר לחלוטין): "והלא כל מקום שיש משפט – אין צדקה, וצדקה – אין משפט". המדינה מזוהה עם הדין והמשפט ולא עם חסד וצדקה. על כן עלינו להבהיר שישווו מהם פניה של הצדקה, ועד כמה קשורה היא בטבורה למדינה, לפיקוח הציבורי, ומכאן גם לביקורת המדינה.

The post אליעזר גולדברג – הפיקוח על מגזר הצדקה בראי ביקורת המדינה appeared first on המשפט.

ברמה הבסיסית ביותר, הטרור הוא התקפה על ההבחנות האנושיות. הטרור אינו מבחין בין אזרח לחייל, בין קטין לבגיר, בין טנק לאמבולנס, בין בית למוצב, מחנה צבאי ומקום קדוש. נהפוך הוא, כל הבחנה מנוצלת לרעה על ידי הטרוריסט, היודע כי הצד האחר ישתדל לכבד אותה ככל שביכולתו. בהתעלמותו מהבחנות אלה, שואף הטרור לערער את ההבחנה החשובה ביותר – ההבחנה בין צבא ובין ארגון טרור – שכן הוא מכריח את הצבא להשיב מלחמה באותם אמצעים ממש. על מנת להיות יעיל, ינסה הצבא להתעלם מההבחנות הקיימות בדיני המלחמה, אולם אם יעשה כן, ילך וידמה בעצמו לארגון טרור. במהלך האינתיפאדה האחרונה היינו עדים להפעלת טקטיקות לחימה חדשות שחוקיותן מוטלת בספק.

The post ליאורה בילסקי – תפקידו של המשפט במאבק בטרור appeared first on המשפט.

בעשורים האחרונים חלו שינויים רבים באקדמיה בכלל ובאקדמיה המשפטית בפרט. כך, למשל, נפתחו פקולטות ובתי ספר רבים למשפטים, ומספר המוסדות למשפטים יותר מהכפיל את עצמו בעשרים השנים האחרונות. כיום ניתן לרכוש השכלה משפטית באוניברסיטאות ובמכללות; מתוקצבות ושאינן מתוקצבות, בערים גדולות ובפריפריה. בה בעת נעשו שינויים בתכניות הלימודים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים במשפטים. הורחבו שיתופי הפעולה הבין-לאומיים, הועמקה הפעילות הקלינית, ניתן דגש גדול יותר לאיכות ההוראה, נפתחו תכניות בין-תחומיות שונות, והתבססו שיתופי פעולה בין האקדמיה לבין משרדי עורכי דין וגופים משפטיים אחרים.

The post שמואל בכר – "לא-תשבע עין לראות, ולא תמלא-אוזן משמוע": הגיעה העת ל"חדש תחת השמש" בחינוך המשפטי appeared first on המשפט.

התמורות הרבות שעברו על המשפט הבינלאומי הפלילי בשנים האחרונות עוררו תהודה בעולם בכלל ובישראל בפרט. תמורות אלו, ששיאן בהקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי ובהפעלת סמכות שיפוט אוניברסלית על ידי מספר מדינות, דומה שערערו את הנחת היסוד של הסדר הקיים, שעל פיה המתרחש בתוך מדינה ריבונית – לא כל שכן מדינה המגדירה עצמה כדמוקרטית – אינו עניין למדינות אחרות לתת דעתן עליו, וכי היא לבדה הנה השופטת הראויה בענייניה. המתח המתקיים בין ריבונותה של מדינה מזה, לבין ההגנה על זכויות אדם של אנשים הנתונים תחת סמכותה – הגנה העשויה להיות מושטת הן על ידי מדינות זרות והן על ידי הקהילה הבינלאומית בכללה – מזה, אכן דורש בחינה מחודשת. טענתנו ברשימה זו היא כי ההתפתחויות בשיח המשפטי הגלובלי, נועדו דווקא לקדם – ולא לקעקע – את השיח המשפטי המדינתי: המדינה ומוסדותיה השיפוטיים נתפסים עדיין כגורם המרכזי שלו זכות הראשונים לדון ולהכריע במקרים של הפרות חמורות של זכויות אדם העולות כדי פשעים על פי המשפט הבינלאומי הפלילי. רק הימנעותה של המדינה הרלוונטית מלאכוף את החוק, תהווה הזמנה למוסדות שיפוטיים של הקהילה הבינלאומית או של מדינות זרות הפועלות כסוכנותיה תוך הפעלת סמכות שיפוט אוניברסלית, לתקן את העוול ולהעמיד לדין חשודים בביצוע פשעים אלה. השימוש בסמכות שיפוט אוניברסלית או בינלאומית נועד אפוא להשלים שיטה לאומית כושלת ולהמריצה לפעול כראוי בעתיד. משכך, מערך הכוחות השיפוטי הגלובלי בנוי לעודד מדינות להפעיל את סמכות השיפוט שלהן. הוא מיועד לאותת לבתי המשפט הלאומיים כי בהפעילם סמכות שיפוט על חשודים בהפרות חמורות של זכויות אדם, הם מקדמים, ולא מסכנים, את האינטרס הלאומי. על בתי המשפט הישראליים לראות בהתפתחות זו הזדמנות שיש לקבלה בברכה. רשימה זו עוסקת כביסוס הטענה לעיל ככל שהיא נוגעת לסמכות השיפוט האוניברסלית. פרק ב', סוקר בקצרה נקודות ציון מרכזיות בהתפתחות המשפט הבינלאומי הפלילי בעשור האחרון ואת עמדת ישראל בנוגע אליהן. פרק ג' מתמקד בסמכות השיפוט האוניברסלית, מגדירה, ודן באופן שבו היא מופעלת רק לאחר מתן זכות ראשונים להכרעות שיפוטיות של בתי המשפט של המדינה בעלת מרב הזיקות לפורע על פני הכרעות של בתי משפט זדים. פרק ד' חותם את הרשימה תוך דיון בשיקולים הפרגמטיים והנורמטיביים שבבסיס העדיפות המוקנית לבתי משפט לאומיים וממשיך להצביע על יתרונותיו של הליך שיפוטי מדינתי מנקודת מבט של משפט ומדיניות כאחד.

The post ארנה בן־נפתלי וקרן מיכאלי – סמכות השיפוט האוניברסלית והשיח המשפטי המדינתי appeared first on המשפט.

שנות התשעים של המאה הקודמת סימנו מהפכה של ממש בתחום הוראת מקצוע המשפטים בישראל. עד לתקופה זו נלמד מקצוע זה בישראל באוניברסיטאות בלבד. תנאי הקבלה הגבוהים מנעו מרבים ללמוד משפטים בארץ, ופתחו פתח לתנועה ערה של סטודנטים ללימודי המקצוע בחו"ל. בשנות התשעים הוקמו בתי ספר למשפטים בכמה מכללות פרטיות בישראל, ובשנת 2005 החליטה המועצה להשכלה גבוהה לאפשר למכללות ציבוריות מהפריפריה (בצפון ובדרום) להגיש בקשות לפתיחת תכנית ללימודי משפטים.

The post ירון זילברשטיין ויעל עפרון – לימודי משפטים כתמריץ לשינוי חברתי מגזרי וחוץ -מגזרי: המקרה של סטודנטים ערבים למשפטים במכללת צפת appeared first on המשפט.

סקירת פסק הדין וניתוחו הם עניינה של רשימה זו. בפרק ב, "פרשת הדברים", נשרטט בקצרה את המסגרת הנרטיבית, נציג את השאלה המשפטית העולה ממנה , ונעקוב אחר התשובה הנורמטיבית הניתנת לה – והכול כעולה מפסק הדין. בפרק ג, "פרשנות הדברים", נציע ניתוח משפטי של פסק הדין, המתייחס לשלוש נקודות עיקריות: ראשית, מסגרת הדיון המשפטי, תוך הדגשת מרכזיותו של הדין הבינלאומי בהכרעה; שנית, גישת הפרשנות הראויה של אמנת ג'נבה אליבא דבית המשפט; ולבסוף, בחינת יישומה של פרשנות זו במקרה שבפנינו, הן מבחינת הגדרת הפעולה – האם אכן עסקינן ב"תיהום מקום מגורים" מותר או שמא מדובר בגירוש אסור – והן מבחינת מידת הסיכון הנשקפת מן העותרים אשר את מקום מגוריהם מבקשים לתחם. בפרק ד, "פרשת הדרכים", נבחן בעין ביקורתית את המסגרת הנרטיבית התוחמת את הדיון, נישיר מבט על האור שהיא זורה על פרשנות הנורמות ויישומן, ותוך הצגה תמציתית של מסקנותינו, נתהה אם פסק הדין בעניין עג'ורי פרץ דרך נורמטיבית חדשה אם לאו, ונוסיף ונהרהר בתפקידו של המשפט, בין אדם למקום.

The post ארנה בן-נפתלי וקרן מיכאלי – פרשת לך לך: בין אדם למקום appeared first on המשפט.

Government of Israel and many of its citizens have a reasonable suspicion of bias against Israel by the United Nations and other international organizations. This is partly the consequence of partial treatment in respect of the Middle East by the United Nations General Assembly, Security Council and Human Rights Commission. Even if one makes an assumption that many of their criticisms of Israel are justified, other similar if not more serious human rights violations or infractions of international law on the part of many other members of the United Nations have been overlooked or given scant attention by those bodies. Then too, there is the anti-Israel lobby, which exhibited its power at the Durban conference on Racism and Xenophobia. That can hardly have been calculated to instill confidence in Israel with regard to international human rights organizations

The post ריצ'רד ג' גולדסטון – Israel and the ICC appeared first on המשפט.

מנחם מאוטנר הוא במידה רבה ה"מקס ובר" של ההיסטוריוגרפיה של המשפט הישראלי. הוא "ובר" מכמה סיבות: בגלל החשיבות שהוא מייחס לתפקיד המניע של רעיונות ותרבות בהיסטוריה של המשפט (לעומת החשיבות של כוחות מטריאליים למשל). הוא "ובר" בגלל העניין שלו בפורמליזם במשפט, אבל בעיקר הוא ה"ובר" של ההיסטוריוגרפיה של המשפט הישראלי בגלל ההשפעה הרבה שהייתה לתזות שלו ובייחוד לטענה, שניסח לראשונה באופן מקיף בספרו ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי משנת 1993 ,על אופייה של הפסיקה הישראלית ועל תהליכי השינוי שחלו בה בין שנות החמישים לשנות השמונים של המאה העשרים. בשש-עשרה השנים שעברו מאז פרסום "תזת מאוטנר", היא הספיקה להוליד שורה של ביקורות ודיונים. הנה רק שתי דוגמאות מהשנה האחרונה: השנה התפרסם מאמר חשוב של פרופ' רון חריס על מאפייני המשפט הישראלי בעשור השלישי לקיומה של מדינת ישראל במאמר זה, שכותרתו היא "משפוט הספרה הציבורית בעשור השלישי" נטען כי תופעות מרכזיות שעליהן מדבר מאוטנר בהבחנה שלו בין שנות החמישים לשנות השמונים (ואשר מקושרות אצל מאוטנר למהפך של שנת 1977 ולשקיעת ההגמוניה של תנועת העבודה), כמו למשל עלייה במידת ההתערבות של בתי המשפט בספרה הפוליטית, החלו למעשה כבר בסוף שנות השישים ובראשית שנות השבעים, עוד קודם למהפך של 1977. כתימוכין לעמדתו מצביע חריס למשל על גידול משמעותי במספר העתירות שהוגשו לבג"ץ בראשית ובאמצע שנות השבעים כאשר תנועת העבודה עדיין הייתה בשלטון.

The post אסף לחובסקי – משפט ותרבות בישראל בפתח המאה העשרים ואחת הערות על ספרו של מנחם מאוטנר appeared first on המשפט.

ספרו החדש של פרופ' חיים זנדברג משתלב בקבוצת מחקרים שראו אור בעשור האחרון, המתארים את תהליכי העברת הזכויות במקרקעין בארץ-ישראל, מאז תקופת המנדט, לידי המדינה וגופים ציבוריים אחרים, כמו גם את תהליך הסדר הזכויות במקרקעין, כביטויים לסכסוך היהודי-ערבי ולדו-קיום המורכב של שתי הקהילות האתניות בארץ זו. את רוב ספרו מקדיש זנדברג לתגובה מפורטת למחקריהם של שלושה חוקרים: ד"ר אלכסנדר (סנדי) קידר ותלמידו, ד"ר ג'רמי פורמן – שניהם מאוניברסיטת חיפה, וד"ר אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן-גוריון. בסדרה של פרסומים, גיבשו השלושה נרטיב היסטורי ברור, המתאר את התהליכים המשפטיים האמורים כמהלך רב-זרועי שבמסגרתו פעלו יהודי ארץ-ישראל לנשל את ערבייהָ מחלק ניכר ממקרקעיהם. בעלי עמדה זו רואים את טיפול הממסד הישראלי, על זרועותיו השונות, בקרקעות ערביי ארץ-ישראל כמסכת אחת של התאנויות שנקט הצד היהודי בסכסוך על ארץ-ישראל כדי למקסם את כמות הקרקע שבשליטתו ולמזער את כמות הקרקע שבשליטת הצד הערבי.

The post אדם חפרי וינוגרדוב – משטר המקרקעין בישראל בסבך הסכסוך היהודי-ערבי על ספרו של חיים זנדברג, מקרקעי ישראל: ציונות ופוסט-ציונות appeared first on המשפט.

מאמר זה עוסק בשאלה "האם מוטלת חובה אתית או אחריות חברתית על עורך הדין כאשר לנגד עיניו מתרחשת מהפכה?" מאמר זה מציג את התפיסה המסורתית שלפיה הפרופסיה המשפטית היא שמרנית, ומכאן מצופה מעורכי דין להתנגד למחאות שמטרתן לערער על הסדר המשפטי־חברתי. כדוגמה לתפיסה זו נביא את היעדרם של עורכי הדין ממחאת קיץ 2011 בישראל. בהמשך המאמר נבקש לערער את התפיסה המשרנית של עורכי הדין, ולהציג תפיסה שלפיה עורכי דין יכולים להיות מהפכניים, להתנגד לסדר הקיים ולהיאבק למען קידום זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. נמחיש תפיסה זו באמצעות סקירת מעורבותם של עורכי הדין באירועי "האביב הערבי", מעורבות שהקנתה לגיטימציה לקריאה המהפכנית. לבסוף, נטען כי עתות מהפכה מציגות בפני עורך הדין דילמה בין החובה להגן על שלטון החוק ולשמר את הסדר המשפטי, העשויה להיות כרוכה בהתנהגות אנטי־מהפכנית, ובין האחריות החברתית לקדם את שלטון החוק ולשפר את הסדר המשפטי, שעשויה להיות כרוכה בקידום המפכה, בייחוד כשמדובר במהפכה דמוקרטית. בבסיס המאמר מובאת הטענה כי יש לזנוח את התדמית השמרנית של עורכי הדין ולהכיר בכך שיכולה להיות להם גם תדמית אקטיביסטית בעלת אחריות חברתית, ואשר מוסריות החוק ושלטון החוק, במובנו המהותי, הם שולחיהם, לא פחות מלקוחותיהם.

The post יניב רוזנאי וקארין פאר פרידמן – עריכת דין מהפכנית appeared first on המשפט.

בתפקידו המסורתי, עורך הדין משמש "נמל מבטחים" ללקוחו. מזה כמה שנים מקדם משרד המשפטים הצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון, המבקשת להחיל חובות שונות על עורך הדין בכובעו כנותן שירות עסקי, לרבות חובת דיווח על פעילות חשודה של לקוחו. החוק בנוסחו הסופי הטיל על על עורך הדין חובת זיהוי והכרת הלקוח בלבד. אולם מגמה זו מעוררת את השאלה אם ההיגד על היות עורך הדין "נמל מבטחים" – עדיין תקף, וכך גם השיח הציבורי בעניין הטלת אחריות על עורך הדין כ"שומר סף", היכול למנוע ביצוע עברות. יתר על כן, מימוש מגמות אלה עשוי להביא לכך שעורך הדין יעמוד בפני דילמה אתית לא פשוטה: האם הוא "שומר סף" – עבור הלקוח והציבור? האם הוא "שוטר סף" – עבור רשויות האכיפה? האם יוכל למלא נאמנה את תפקידו כמייצג הלקוח? מאמר זה בוחן את המתח המובנה בין חובתו של עורך הדין לבדוק את הלקוח, לבין היותו מייצג הלקוח, על כל החובות הכרוכות בך. במאמר תיבחן השאלה אם במסגרת המאבק בהלבנת הון, ראוי למנות את עורך הדין "שומרי הסף" ולהטיל עליו חובות לזיהוי הלקוח והערכה של מידת הסיכון בפועלותיו? עוד נבחן אם ראוי הדבר, כיצד ראוי שייעשה? במאמר יוצעו פתרונות שונים, והם ייבחנו בראי חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו.

The post אביה אלף – עורך הדין – שומר סף או שוטר סף? הכר את הלקוח ע"פ חוק איסור הלבנת ההון – רעידת אדמה ביסודות עריכת הדין? appeared first on המשפט.

ייצוג לקוחות זקנים שחלה ירידה בהבנתם וביכולתם להביע דעה ורצון עקב מחלה מציב בפני עורכי הדין אתגר מקצועי ייחודי ושלל דילמות אתיות. בכללי האחריות המקצועית מופיעים מושגים רחבים המחייבים פרשנות, כמו חובת ה"נאמנות"; וסעיפים צרים, קטגוריים, כמו חובת ה"סודיות". הללו אינם מותאים לדינמיקה של ייצוג לקוחות זקנים, בשל מאפיינים יחודיים, כמו מעגלי תמיכה, קשרים במשפחה וכיוצא באלו. לעורכי הדין אין הנחיה כיצד לנהוג עם לקוחה מבולבלת, המעידה בפגישה שנייה ש"אינה זוכרת" את תוכן הפגישה הראשונה או את השירות המשפטי המבוקש.

כללי האחריות המקצועית של עורכי הדין אינם מנחים כיצד להתמודד במקרים מורכבים של מצבים "אפורים", שבהם היעדר תובנה אצל לקוח זקן אינו גורף, אלא ניכרים סימנים שיש ליתן עליהם את הדעת. הכללים מניחים מערכת יחסי עורך דין –לקוח "נורמלית" או "סטנדרטית". הם אינם לוכדים, עקב כך, את העושר המושגי ואת המציאות המורכבת של נסיבות החיים, לרבות שינויים ביולוגיים או אחרים היכולים להשפיע על מידת ההבנה.

במאמר אעמוד על דילמת הכשרות בייצוג לקוחות זקנים, ואציע המשגה מחודשת של מושג "הכשרות המשפטית". אבחין בין מושג זה לבין מושג ה"מסוגלות", שהערכתה שואבת מדיסציפלינות אחרות, ואשר מתייחסת ליכולת להבין או להביע דעה, להבדיל מ"כשרות" שהיא סטטוס משפטי. המסקנות כוללות הצעה למודל תלת-שלבי להתמודדות מקצועית עם "דילמת הכשרות". המודל מפרט דרך התנהלות מקצועית בתהליך מובנה, מרגע זיהוי הירידה ביכולת ההבנה אצל הלקוח הזקן ומרחיב את האחריות המקצועית של עורכי הדין ל"זירת המסוגלות". ירידה ביכולת להבין או להביע דעה גוררת חובות אקטיביות כחלק מסטנדרט מקצועי גבוה ומקוד אתי מוצע. המאמר עומד גם על מסגרת אתית ייחודית, בינתחומית, למפגש עם אנשי מקצוע מדיסציפלינות נוספות, כחלק מהתהליך בעניין כשרותו המשפטית של לקוח. עורכי הדין נדרשים אפוא למעורבות פעילה מתוך מודעות להיבטיה הרחבים של דילמת הכשרות, על מנת לייצג באופן מקצועי וראוי את לקוחותיהם, אשר יש חשש בנוגע למידת הבנתם.

The post מיטל סגל־רייך – דילמת הכשרות המשפטית בייצוג לקוחות זקנים – אתיקה מקצועית של עורכי הדין בזירת המסוגלות appeared first on המשפט.

עורכי דין המייצגים אנשים החיים במצבי עוני עשויים להיתקל בדילמות אתיות שונות. בחלק מן המקרים עשויות הדילמות לנבוע ישירות מהבעיות המשפטיות הייחודיות למצבי עוני. אולם במקרים אחרים, כגון מקרים של הפרת הדין על ידי הלקוח, הדילמות האתיות אינן ייחודיות דווקא למצבי עוני. במאמר זה נטען כי אף שהדילמות האתיות המתעוררות כשהלקוח מפר את הדין אינן שונות כשלעצמן בייצוג לקוחות עניים, בכל זאת יש מקום שעורכי דין ישקלו, במסגרת השיקולים האתיים, גם את הנסיבות הספציפיות הכרוכרות במצב העוני שהביאוהו לידי כך.

הפרת הדין על ידי הלקוח עשויה להתעורר בהקשרים שונים. במאמר זה נתרכז במצבים שהבם הייעוץ או הייצוג המשפטי ניתן בהקשר של עברה המבוצעת בהווה, או צפויה להתבצע בעתיד או שמדובר בעברה נמשכת. ננתח את המצבים על רק הכללים המוכרים בדבר סודיות וחיסיון: כלל 19 לכללי האתיקה מחייב את עורך הדין "לשמור בסוד" כל דבר המגיע לידיעתו תוך כדי מילוי תפקידו; ס' 48 לפקודת הראיות מעניק לו חיסיון (כלומר פטור מהחובה להציג כראיה) על דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבי הלקוח שיש להם "קשר ענייני לשירות המקצועי"; וחוק לשכת עורכי הדין מטיל חובה לטעון לחיסיון בנסיבות המתאימות. מכיוון שכללי האתיקה בישראל "רזים" ואינם כוללים הנחיות מפורטות כיצד על עורכי דין לפעול במצבים כגון אלה, הטיעון שלנו במאמר נעזר בכללי המודל של לשכת עורכי הדין האמריקנית (American Bar Foundation, Model Rules of Professional Conduct).

הניתוח במאמר נעשה על רקע מקרה מבחן היפותטי של לקוחה הפועלת להקים עסק זעיר לצורכי פרנסה. הלקוחה מעמידה בפני עורכת הדין המטפלת בעניינה דילמות אתיות שונות, למשל כאשר היא נמנעת מלדווח על הכנסות או למשל כאשר היא פועלת ללא רישיון עסק כדין. במצב זה על עורכת הדין לבחון את גבולות חובת הנאמנות ללקוח, להפעיל שיקול דעת ולאזן בין אינטרסים נוגדים וחובות נאמנות סותרות, ולעצב עמדה אתית בהתאם להקשר הייצוג ולנסיבותיו. כל זאת, כאשר לתהליך מתווסף רכיב נוסף, המביא בחשבון את נסיבות חייה של לקוחה ענייה, לרבות הניסיון להבין את המניע והמקורות להפרת הדין מנקודת מבטם של אנשים החיים בעוני וכן את מאפייני ההתנהלות של אנשים החיים בעוני במסגרת הכלכלה הבלתי־פורמלית.

The post נטע זיו וגליה פיט – דילמות אתיות בייצוג לקוחה הפועלת (בשלב זה) מחוץ לגבולות החוק appeared first on המשפט.

המאמר דן באפן האופטימלי שבו ינהל עורך דין חברתי פרדה מלקוחותיו, בנסיבות של סיום עבודה בארגון או בקליניקה שבמסגרתה פעל. המאמר עושה שימוש בתובנות ממחקרים בתחומים טיפוליים (פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית) על מנת להאיר דרכים מיטביות לסיום הקשר כך שהרגשות השליליים, הן של הלקוח והן של עורך הדין יהיו מזעריים, וזאת לצד השאת הרגשות החיוביים של השניים נוכח הפרידה. בנוסף, מדגיש המאמר את החשיבות לאפשר פרדה מסודרת של סטודנטים מלקוחות הקליניקה, עם סיום לימודיהם.

The post יובל לבנת – פרדה מלקוח – המקרה של סיום מאולץ של יחסי הייצוג בתחום עריכת הדין החברתית appeared first on המשפט.

מחקר זה בוחן באופן אמפירי את עמדותיהם של כ-2,800 עורכי דין על הגידול העצום שחל במספר חברי פרופסיית עריכת הדין בישראל. המחקר סוקר גם את תפיסותיהם על השלכות הגידול על הפרופסיה ועל מערכת המשפט בכללותה, וכן את דעתם על התערבות בעצירת גידול זה. התופעה נבחנת על רקע התאוריות העוסקות בפרופסיות, ובהשוואה לגידול במספר עורכי הדין גם במדינות אחרות. מהממצאים עולה כי למעשה כמעט כל עורכי הדין אינם רואים בגידול תופעה חיובית, ומחצית מהם רואים בה תופעה שלילית והרסנית למקצוע. נמצא גם כי לדעת רוב עורכי הדין יש צורך בהתערבות רגולטורית כדי לעצור את המשך הגידול. כמו כן, נבחנות במאמר עמדות עורכי הדין לגבי השלכות אפשריות של תופעת הגידול על הפרופסיה, על מערכת בתי המשפט ועל השירות המשפטי שניתן ללקוחות. המאמר דן במסקנות העולות מממצאים אלה ועוסק בשאלות יישומיות ותאורטיות כאחד.

The post משה בר ניר, רן לחמן ורויטל אלטברגר – הגידול במספר עורכי הדין בישראל: עמדות עורכי הדין כלפי התופעה והשלכותיה appeared first on המשפט.

בניגוד למערכות משפט אחרות בעולם המערבי, מערכת המשפט הישראלית מכירה בפגיעה ברגשות כעילה עצמאית המצדיקה הגבלת התנהגות או ביטוי. במאמר זה אצדד בדוקטרינה זו, אך אטען כי הבסיס המושגי-נורמטיבי שלה שגוי. במקרים רבים הפגיעה ברגשות מתווכת על ידי ערכים תרבותיים או דתיים המרכזיים לזהות הנפגע. במקרים אלו טענות על פגיעה ברגשות אינן מבקשות הגנה מפני גרימת רגשות כואבים ככאלה, אלא מבקשות להגן על שלמות זהותו התרבותית של אדם. לכן, כאשר בית המשפט שוקל טענות על פגיעה ברגשות במקרים אלו, עליו לבחון את עצמת הפגיעה בזהות התרבותית או הדתית של האדם הנפגע ולא את עצמת הפגיעה ברגשותיו. במאמר זה אציע את עקרון פְּגִיעוּת הזהות התרבותית שלפיו ככל שהמעמד החברתי של זהות תרבותית נתונה הוא נמוך יותר, כך הטענה על פגיעה בשלמותה חזקה יותר. עקרון פגיעות הזהות התרבותית הוא עיקרון חשוב, אולם אינו מכריע. יש לאזן בינו ובין שיקולים אחרים.

The post מיטל פינטו – פגיעה ברגשות או פגיעה בזהות תרבותית? appeared first on המשפט.

המאמר מנתח חלק מהגותו הבין-לאומית של יצחק ברויאר (1883–1946) – משפטן והוגה חשוב של אגודת ישראל. פרט לפן האוטופי של הגותו, יש לביקורתו ולהגותו השלכות פרגמטיות – שחלקן מקוריות ומעוררות מחשבה. ברויאר מבקר בחריפות את המושג "ריבונות", ורואה בו כפירה. בעיניו הוא העילה המרכזית למלחמות ולסבל אנושי בעולם. לדעתו, ריבונות מתבטאת גם באינדיבידואליזם – ריבונות היחיד. לטעמו, הבסיס האפשרי היחידי לקיום אנושי הוא עליונות שלטון המשפט (האלוהי) – אל מול הפוליטיקה והכוח. ברויאר מבקר גם את האוניברסליזם ואת מרכיב ה"זכויות" שבמושג זכויות האדם. לטעמו, שניהם מוטעים מבחינה מושגית, ומרעים את גורל האדם במקום להטיב אותו. הוא מתנגד ללאומיות המוחלטת הרעה בעיניו (ששיאה במדינת הלאום), ומעמיד מולה לאומיות יחסית. הוא מציג את הלאומיות היהודית, את חוקי התורה וההלכה ואת המטא-היסטוריה היהודית כמודל ואופציה חלופיים. הוא גם רואה במשטר המנדטים של חבר הלאומים ובפרויקט המשפט הבין-לאומי התפתחות ראויה ודגם חלופי חשוב. הוא מבקר את ההתפתחות בפועל של המשפט הבין-לאומי ומוסדותיו בזמן אמת.

The post עמוס ישראל־פליסהואור – ביקורת חרדית של ריבונות, אינדיבידואליזם ומושג זכויות האדם: הגות לאומית ובין-לאומית דתית של הרב ד"ר יצחק ברויאר appeared first on המשפט.

תהליכי אינדיבידואליזציה וגלובליזציה מגבירים את ההסתברות שישראלים יהודים יבחרו כבני זוג בלא ישראלים לא יהודים ויחיו עמם בישראל. מאמר זה עוסק במשפחות של זוגות אלו, החוצות גבולות דתיים, לאומיים, תרבותיים וגזעיים. בעזרת ראיונות עומק עם בני זוג מרובי עירובים, מיננטיות של דפוס משפחתי המקדם זהות קולקטיבית יהודית-ישראלית של הילדים, ההופכת את הממצאים בנוגע למשפחות חוצות המאמר חושף את נסיבות המפגש ביניהם ואת ההכרעות הכרוכות בעיצוב הזהות הדתית-תרבותית-לאומית של ילדיהם. ממצאי המחקר חושפים דובולות בישראל לתמונת העיסוק האמפירי במשפחות חוצות גבולות בישראל תורם לדיון המשפטי- הראי של ממצאים באשר למשפחות בין-דתיות של יהודים מחוץ לישראל. ציבורי בזכות למשפחה במדינת ישראל לאור הגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

The post דפנה הקר ורוני ליברזון – משפחות חוצות גבולות בישראל: בין האתנוס לאינדיבידואליזם ולגלובליזציה appeared first on המשפט.

המאמר נסב סביב מקרה של זר, אשר סירב למסור לרשויות מידע על שמו הפורמלי ועל מדינת אזרחותו, ועל כן הושם מאחורי סורג ובריח. בהתבסס על התאוריה של לואי אלתוסר על מנגנוני מדינה מכניעים ועל מנגנוני מדינה אידאולוגיים, נטען במאמר שהתנהגותו נוגדת ההגמוניה של הזר נענתה בתגובה מכניעה מצד מנגנוני המדינה המכניעים, לרבות בית הדין לביקורת משמורת. הואיל ולמרות פעולות ההכנעה עמד הזר בסירובו למסור את פרטיו המזהים, נטש בית הדין, חמש שנים מאוחר יותר, את האמצעים המכניעים שנקט, ובחר בגישה חלופית, שעל פיה הזר הנו בלתי שפוי. בעשותו כן, ביקש בית הדין להציל את כבודו: הוא שחרר את הזר (ובכך שירת את האידאולוגיה הליברלית, המתנגדת למעצר ארוך ובלתי מוגבל בזמן בגין עברה פעוטה), ובד בבד לא הודה בכישלונם של מנגנוני המדינה המכניעים בטיפול בעניינו. בכך, בית הדין – כמו בית-המשפט העליון בפרשת מטמבו – התחמק מלדון בדילמה שעמה נאלצות מדינות ליברליות להתמודד: כיצד לנהוג בזר, המסרב לשתף פעולה עם הרשויות, ובכך מסכל את גירושו שלו?

The post יובל לבנת – מעצרו ושחרורו לחופשי של הזר שסירב להזדהות appeared first on המשפט.

המאמר מציע עיון בסגנונות ניהול של הליכי שפיטה בפרספקטיבה מגדרית, ומתמקד בתפיסת הצדק ובפתרון בעיות על פי גישת הפמיניזם התרבותי. מזווית ראייה זו נבחן שני הליכי שפיטה חדשים: הליך השפיטה ההסדרי והליך השפיטה הטיפולי, הקיימים כיום בארצות הנוהגות לפי שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית. הליך השפיטה ההסדרי נשען על תֵמות ועל שיטות של ניהול הליך הגישור הפרגמטי. הליך השפיטה הטיפולי נוהג בבתי משפט מיוחדים המכונים "בתי משפט פותרי בעיות", ומאפייני התנהלות שיפוטית טיפולית ניתנים לאיתור גם במערכת הרגילה. הליכים אלה מדגימים מעבר מדרכי ניהול סכסוכים ויישובם בתפיסה אדברסרית לתפיסה שיתופית, ואת קיומם של מגוון דרכים ליישוב סכסוכים במערכת. אטען שהפרספקטיבה המגדרית תורמת לפיתוח שיח ומחקר בנושא דרכי ניהול סכסוכים ויישובם בין כותלי בית המשפט ומחוצה לו. בין היתר, פרספקטיבה זו מעניקה כלי להתבוננות בסוגי הליכים שונים לניהול סכסוכים ויישובם ולהבחנה ביניהם. היא תורמת לעדכון דרכים נוהגות ולשיפורן, מהווה בסיס להעמקת המחקר על הרצוי והנוהג בתחום ניהול סכסוכים משפטיים במערכת בתי המשפט ומעשירה את דרכי מיון השופטים והכשרתם.

The post קרני פרלמן – פרספקטיבה מגדרית ותרומתה לבחינת סגנונות ניהול של הליכי שפיטה appeared first on המשפט.

במשך שנים טיפלה הרפואה בנשים על בסיס מידע אשר הופק מתוך מחקר קליני שבו רק גברים השתתפו. בנסיבות אלה, בסביבות שנת 1990 ,נולדה "הרפואה המגדרית", שמטרתה להכיר בייחוד הביולוגי של נשים על מנת להעניק להן את הטיפול הרפואי הנאות המגיע להן. המאמר הנוכחי מבקש להכיר לקורא הישראלי את "הרפואה המגדרית", בעיקר בגרסתה הישראלית, ולנתחה מנקודת מבט פמיניסטית מוצהרת. השאלה הנשאלת היא: "האם הרפואה המגדרית טובה לנשים?" שאלה זו מתעוררת, ראשית, לאור הגיבוי ההיסטורי שנתן הממסד הרפואי להפליית נשים באמצעות מגוון של "הוכחות מדעיות" בדבר ההבדלים הפיזיולוגיים שבין המינים; וכן על בסיס תובנות פמיניסטיות שלפיהן עצם החלוקה של בני אדם לשני מינים, לא כל שכן שני מגדרים, היא פרי הבניות תרבותיות- חברתיות, לא אחת דכאניות. השאלה נשאלת גם בעקבות המסחור ההולך וגדל של הרפואה המודרנית, והיא מעלה את האפשרות שמא מדובר בעיקר בהרחבת מעגל הלקוחות של המקצוע ובפיתוחו של עוד אגף רפואי שיפיק רווחים מגופן של נשים.

The post אומי לייסנר – רפואה מגדרית: האם היא טובה לנשים? appeared first on המשפט.

המאמר מציע דיאלוג בין תאוריות פוסט-מודרניות של מגדר לתאוריות פסיכואנליטיות התייחסותיות בנוגע לסובייקטיביות האימהית. הוא משתמש בביקורתה של ג'ודית באטלר על המגדר כקטגוריה מהותית ובלתי-ניתנת לשינוי, על מנת לבחון את הצימוד הבלתי-מאותגר: סובייקטיביות אימהית, נשיות ומין ביולוגי, ולאפשר התחלה של חשיבה מחדש על "אימהות" כקטגוריית זהות אפשרית גם בעבור גברים. ראשיתו של המאמר בחווייתי האישית של "להיות אימא". מנקודת מוצא זו ומתוך בחירה של שתי פרספקטיבות – הפסיכואנליזה ההתייחסותית ותאוריות מגדר פוסט-מודרניות – נוצר דיאלוג בין שני סוגי שיח לגבי מהותה של הסובייקטיביות האימהית. הבחירה בשני שיחים אלו מעידה על התובנות המשמעותיות שיש בעיניי לסוגי השיח השונים על העולם הנפשי ועל ההקשרים התרבותיים, החברתיים והמשפחתיים שבו מובנה עולם זה.
במהלך המאמר ארתום את מושג ה"פרפורמטיביות" של ג'ודית באטלר, על מנת לפרק את מושג האימהות המקובל וכמה מההנחות שקשורות אליו באופן "טבעי". לאחר מכן אדון בבעיית הפעלנות (agency) שעולה מהשימוש בהמשגתה של באטלר לגבי המגדר. דיון זה עוסק בשאלה אם אדם הופך לסובייקט כזה או אחר, וכיצד. שימוש בתובנות של הפסיכואנליזה ההתייחסותית מאפשר חשיבה על פעלנות מחד גיסא, ועל מוטיבציה מאידך גיסא. כך מתחיל להיווצר מרחב לסובייקטיביות אימהית חדשה.סובייקטיביות שלא נובעת באופן מחייב והכרחי מהביולוגיה, אך גם כזו שאינה מייתרת לחלוטין את קטגוריית האימהות. לבסוף אטען שעמדה של דיאלוג בין שתי הגישות מאפשרת את כינונה של סובייקטיביות אימהית, שהיא גם פיקטיבית וגם אמיתית, גם כפויה וגם יצירתית, גם נטועה בגוף וגם מרוחקת ממנו. מטרתי להציע סובייקטיביות אימהית שהיא פרדוקסלית וקונפליקטואלית, נטועה ביחסים הבין-אישיים המתקיימים ומכוננים במרחבים של השפה, התרבות והחברה. גישה זו מאפשרת את קיומה של עמדה פסיכואנליטית משחררת; גישה אשר אינה דוחה כל משמעות, רק משמעות אפריורית שקודמת להיווצרות הסובייקט ולהיותו בעולם (המשפחתי, חברתי, תרבותי, מגדרי); גישה אשר אינה שוללת את קיומו של עצמי, אלא את המושג של עצמי קשיח, קבוע ומתוחם אשר מבודד מההקשר שבו הוא קיים ומיחסיו עם אחרים;גישה אשר אינה דוחה הבנה ומשמעות, אלא רק הבנה ומשמעות שנקבעים מראש על ידי תאוריה.

The post לוסיאן לאור – מחשבות על פרפורמטיביות אימהית appeared first on המשפט.

מטרת המחקר הייתה לבחון אם מגע עם מהגרות עבודה יקטין תפיסות סטראוטיפיות ומרחק חברתי כלפיהן. נבדקה ההשערה, שנשים ישראליות שאינן מעסיקות מהגרות עבודה יהיו בעלות תפיסות סטראוטיפיות וחוסר נכונות לקרבה חברתית עם מהגרות עבודה בהשוואה לנשים ישראליות שמעסיקות מהגרות עבודה. במחקר השתתפו 168 נבדקות, שהתבקשו לענות על שאלון "מדד המרחק החברתי" ועל שאלון הערכה של סטראוטיפים. באשר למרחק חברתי נמצא, כי מעסיקות ולא מעסיקות אינן נבדלות במרחק החברתי שלהן כלפי מהגרות עבודה. באשר לתפיסות סטראוטיפיות נמצא, כי מעסיקות ולא מעסיקות, העריכו את הישראליות כמתנהגות טוב יותר מאשר מהגרות עבודה.

The post ריבה זיו – מעסיקות ישראליות מול מהגרות עבודה: תפיסות סטראוטיפיות ומרחק חברתי בין נשים ישראליות ובין מהגרות עבודה appeared first on המשפט.

במאמר זה אנו מבקשות לאפשר קריאה מחדש של המושגים "התמודדות" ו"סוכנות" (agency) בהקשר של נשים פלסטיניות בישראל. אנו טוענות כי דרכי ההתמודדות הייחודיות של נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל משקפות הן מקורות כוח תרבותיים, כפי שמקובל להראות בשיח הפמיניסטי המזרחי- תיכוני, והן מקורות כוח הנגזרים דווקא ממצבן הלאומי הייחודי, קרי מהאפשרויות הטמונות במרחב הישראלי. לטענתנו, נשים פלסטיניות מקיימות משא ומתן מתמיד הן עם החברה הפלסטינית והן עם החברה הישראלית, ודרכי התמודדותן משקפות שימוש במבני כוח חברתיים ופוליטיים גם מחוץ לחברה הפלסטינית. לצד הקושי, החשיפה למרחב הישראלי גם מרחיבה את מאגר מקורות הכוח ואת אופני ההתמודדות העומדים לרשותן של נשים פלסטיניות בישראל. לשני המרחבים התרבותיים שבתוכם נעות ועמם מתמודדות הנשים, נוסף גם מרחב פנימי שאליו הן פונות כאשר אפשרויות ההתמודדות במרחבים הפיזיים נחסמות. מאמר זה יציג שלושה אתרי התמודדות עיקריים: אתרי התמודדות שמקורם במרחב התרבות הפלסטינית, אתרי התמודדות שמקורם במרחב התרבות הישראלית ואתרי התמודדות שמקורם בעצמי.

The post סראב אבורביעה־קווידר ונעמי וינר־לוי – המרחב הפלסטיני, הישראלי והעצמי: מבט מחודש על זירות התמודדות של נשים פלסטיניות בישראל appeared first on המשפט.

המאמר מבקש להדגים שימוש בתאוריות מתחום "לימודי הגבריות", במסגרת מחקר משפטי, וזאת, מתוך תפיסה כי תאוריות אלה יוכלו לתרום למחקר הפמיניסטי ולמחקר המשפטי. במאמר נידונים פסקי הדין של בית המשפט העליון העוסקים בהסדר הפוטר את תלמידי הישיבות מגיוס לצה"ל. פסקי הדין הללו מתמקדים ב"גברים" ודנים בהם. מתוך ייחודם זה של פסקי הדין, ובאמצעות תאוריות של גבריות, מבקש המאמר להציע תשובות אפשריות לשלוש שאלות העולות מפסקי הדין בנוגע להסדר: (א) מהי "הבעיה החברתית" הנובעת מההסדר? (ב) האם ההסדר פוגע ב"כבודו של אדם"? ואם כן – כיצד? (ג) כיצד ההסדר עומד בסתירה "לכל עקרונות היסוד הארוגים בחיינו, לכל האמיתות, לכל השאיפות, לכל התקוות שמדינת ישראל המתחדשת בנויה עליהן"? התאוריה הראשונה הנסקרת במאמר היא התאוריה של דיוויד גילמור העוסקת ב"גבריות כקוד מוסרי". תאוריה זו מבקשת להגדיר את מושג ה"גבריות", ולתת הסבר תועלתני לחשיבותו החברתית של המושג. באמצעותה יוצעו תשובות אפשריות לשאלות א' ו-ב' שלעיל. התאוריה השנייה הנסקרת במאמר עוסקת בתפיסת "הגבריות היהודית החדשה", במסגרת התנועה הציונית, ובאמצעותה תוצע תשובה לשאלה ג' שלעיל.

.

The post אתי ליבמן עפאים – פמיניזם, גברים וגבריות: קריאת פסקי הדין בעניין גיוס תלמידי הישיבות באמצעות תאוריות של גבריות appeared first on המשפט.

המאמר עוסק בבחינת שתי תופעות בתרבות העתיקה ובתרבות בת ימינו, שראינו ביניהן דמיון. המושג ההלכתי "איילונית", והקטגוריה שנוצרה בארצות-הברית בשנות השלושים של המאה העשרים, "בוצ'", מתארים אותה קטגוריה "לסבית" שאנו מוצאים גם בתאוריה הקווירית. דרך ניתוח של מקורות תלמודיים על אודות שרה אמנו, אנו בוחנים את האפשרות ש"שרה אמנו", המוגדרת על ידי אחד המדרשים כ"איילונית", היא מה שהיום היינו מכנים "בוצ'". בליבון הדברים, דרך ספרות קווירית ודרך מקורות יהודיים, הגענו למסקנה כי "שרה אמנו" הייתה מוגדרת בספרות העכשווית כאינטרסקס. במהלך הניתוח אנו בוחנים כיצד התמודדו חז"ל עם הקטגוריה, אף שאינה הולמת עד תום את הדיכוטומיה "זכר-נקבה", ואת הקבלתה ל"גבר-אישה". מצאנו שהקודקס ההלכתי נמנע מקביעת מסמרות בנוגע למיניות הגוף הפועל, אולם בכל הקשור למגדורו של הגוף, מקפיד הקודקס ההלכתי לשרטט דיכוטומיה ברורה.

The post הנרייט דהאן־כלב ואחיקם פרבר־צוראל – שרה אמנו בוצ' הייתה: זהות מינית, פרקטיקות מגדריות ומקומה של שרה כאם בפנתיאון הלאומי appeared first on המשפט.

עשר שנים עברו מאז שהייתי דוקטורנטית וביצעתי את המחקר שעסק בסיפורי חיים של גברים מכים, נשוא אוטו-אתנוגרפיה זו. המחקר הוגש, וקיבלתי עליו דוקטורט, כתבתי מממצאיו ספר שיצא ב-2003, וגם מאמרים שהתפרסמו בחו"ל. ולמרות כל זאת – מאומה ממה שעליו ברצוני לכתוב לא דווח למנחה שלי, לא פורסם בפרסומיי שעסקו במחקר זה, ולא סופר אלא לבן זוגי. היותי חוקרת אישה היה תמיד מהותי במפגשיי עם גברים מכים – בכל שלב משלבי המחקר: החל ביצירת הקשר ובהסכמתם (או אי-הסכמתם) להתראיין, המשך באינטראקציות – הגלויות והסמויות – שנוצרו במהלך הראיונות, וכלה בספקנותם ביחס ליכולתי להבין ולתאר את עמדתם בראיונות התיקוף. גם ראייתם את החוקרת כאישה שיש בידיה כוח וקרבה למקורות הסמכות היוותה מכשול ביצירת יחסי אמון. במאמרי ברצוני לתאר כמה אפיזודות שקרו לי בשלב איסוף הנתונים, ולהעלות שאלות הקשורות ביחסי חוקרת אישה-נחקרים גברים.

The post דלית יסעור־בורוכוביץ – "רק אם יש לה ציצים גדולים": אוטו-אתנוגרפיה על יחסי חוקרת אישה ונחקרים גברים appeared first on המשפט.

הספר "זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות בישראל", בעריכת יורם רבין ויובל שני, מרכז אוסף מאמרים הדנים באספקטים שונים של זכויות האדם החברתיות והכלכליות, ובכך זוכה לראשונה ענף זה של תורת זכויות האדם – שהוזנח יחסית לזכויות האזרחיות והפוליטיות – למקום בספרות המשפטית הישראלית. למפעל זה חשיבות מיוחדת בעידן הגלובליזציה הניאו-ליברלית, שבו גדלו הפערים הכלכליים בין האוכלוסיות המוחלשות לבין בעלי ההכנסות הגבוהות, בין מדינות, בתוך מדינות ובתוך הפירמה העסקית. כך, למשל, במרבית המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, ה- OECD, התרחב אי- השוויון בעשורים האחרונים לעומת העבר. ישראל, למרבה הצער, מהווה אחת הדוגמאות הקיצוניות לעקומה חדה של הגדלת הפערים. במציאות זו, הדיון בזכויות החברתיות, המבטאות רצון לאזן בין ליברליזם ובין רווחה, רלוונטי באופן מיוחד בישראל.

The post פרנסס רדאי וערן גולן – חוקתיזציה של זכויות חברתיות – על "זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל" (יורם רבין ויובל שני עורכים) ואחרית דבר בעניין בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר appeared first on המשפט.

אליטה היא קבוצת אנשים בצמרת. היא כוללת אנשים שהגיעו אל המקום הגבוה ביותר, אפשר לומר המצטיין ביותר, בתחום מסוים של פעילות אנושית. ברשימה זו ייבחן הכותב את הרכב האליטה המשפטית בשני מישורים: ראשית, במישור המוסדי, כלומר על פי השתייכותם של חברים באליטה למוסד או למגזר מסוים, כגון על פי השתייכות למערכת בתי המשפט; שנית, במישור האישי, כלומר על פי המאפיינים האישיים של החברים באליטה, כגון ארץ מוצא והכשרה מקצועית.

The post יצחק זמיר – האליטה המשפטית appeared first on המשפט.

רשימה זו מטרתה להציג היבטים משפטיים והיסטוריים בהסדר אי-אכיפת חוק שירות ביטחון על קהילת המיעוט הערבי. בחלק הראשון תוצג המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית להסדר אי-גיוס קהילות המיעוטים לשירות ביטחון. לאחר מכן יוצגו היבטים היסטוריים בהסדר אי-גיוס המיעוט הערבי לצה"ל כפי שגובש בראשית ימי המדינה (בהתבסס על מסמכים אותנטיים מארכיון צה"ל) וכפי שהוא תקף בשינויים מסוימים עד ימינו. כמו כן, יוצגו טעמיו השונים של הסדר זה מנקודת מבט מוסדית-ביטחונית ומנקודת המבט של המיעוט הערבי בישראל, וכן ניסיונות לשינוי מצב דברים זה לרבות מספר עתירות שהוגשו לבג"ץ . לבסוף יוצג רינן קצר באשר לתוקפו המשפטי של הסדר אי-גיוס קהילת המיעוט הערבי לשירות ביטחון, לאור ניתוח הדין המשפטי.

The post ליאב אורגד – המיעוט הערבי בישראל וחובת שירות ביטחון appeared first on המשפט.

ברשימה זאת אתמקד אך ורק בהיבט המיוחד של עלות גיוס התרומות המסחרי. השאלה שאעסוק בה היא : האם יש פסול בגיוס תרומות מסחרי כאשר העלויות גבוהות מאוד, והאם יש מקום להסדרה חקיקתית שתמנע פעילות כזאת, תפקח עליה או, לפחות, תבטיח מסירת מידע לציבור ככל הנוגע לקיומה, לטיבה ולהיקפה של העמלה. נושא זה טרם זכה בארץ לטיפול מערכתי או חקיקתי כלשהו, אם כי עלה , בדרך אגב, בדיוניה של ועדת אפרתי, שטרם הגיעו להכרעה וטרם פורסמו.

The post חיים זנדברג – לאן הולך הכסף שלך? פיקוח על עמלות גיוס תרומות באמצעות הטלפון appeared first on המשפט.

חיים כהן היה מוכן ומזומן לתת פומבי לרעותיו בענייני ציבור, במיוחד בענייני שלטון תקין, זכויות אדם וצדק חברתי. הוא אפילו ראה עצמו מחויב מבחינה חברתית להשמיע את קולו כל אימת שסבר כי יש צורך להתריע על תקלה או להזהיר מסכנה. לא פלא שהוא נעשה, לאחר שפרש מבית המשפט, מוקד עלייה לרגל. הרדיו והטלוויזיה חיזרו אחריו ושמחו לראיין אותו. קולו, דמותו ודעותיו נעשו, כביכול, בני בית אצל רבים. אנשים רבים מרחבי הארץ , לא פעם אנשים שלא הכיר כלל, היו מתקשרים אליו ומבקשים לשטוח בפניו בעיות אישיות או שאלות עקרוניות. הוא היה נוהג להשיב להם בכתב ידו היפה או לקבל את פניהם בביתו. לתשובות שנתן הייתה סמכותיות נדירה שנבעה לא רק ממעמדו אלא גם מאישיותו. אנשים נטו לאמץ את דבריו ולהסתמך עליו. אם יש רבי חילוני , דומה לרבי של חסידים, חיים כהן היה רבי כזה.

The post יצחק זמיר – השופט חיים ה' כהן האיש והרוח appeared first on המשפט.

המאמר יתמקד בשאלת היחס בין חוזה לרגש או בין חוזה לאהבה, בהקשר של חוזה נישואין ובעיקר הבטחת נישואין; המאמר יבחן אם ראוי לתת תוקף להסכמות פרטיות מסוג זה, ובאיזה היקף; הוא יבחן מה היחס בין הסכמה פרטית בעניין זה לבין ערכיה של החברה.

The post נילי כהן – ירידתה ועלייתה של הבטחת נישואין appeared first on המשפט.

הספר נשוא רשימה זו, "המשפט הבינלאומי בין מלחמה לשלום" מאת ארנה בן-נפתלי ויובל שני, הנו מן המשובחים בתחום המשפט הבינלאומי הפומבי. הוא מצליח הן במשימה של הדגשת מהפכת ההומניזציה של המשפט הבינלאומי הפומבי ושימת הפרט במרכז, והן במשימת היפוך דרך החשיבה על המשפט הבינלאומי והעצמת אלו הקשובים לכלליו. הוא עושה זאת באופן מעורר פליאה תוך שהוא מעמיד לרשות הקורא עושר ביבליוגרפי וניתוח מקורי. כבר מראשיתו מזמין הספר את הקורא לצאת למסע מעורר של חשיבה ביקורתית על תחום שעד כה במודע או שלא במודע נדחק אל מחוץ לתודעתו, תחום אשר כאמור מהפכה מתרגשת עליו. לא נותר לי אלא להמליץ בפניכם להקדים ולצאת למסע מאתגר זה.

The post איריס קנאור – הדקדוק הפנימי של היחסים הבינלאומיים appeared first on המשפט.

נשות הכותל הן נשים דתיות המתעטפות בטלית, מתפללות עם ספר תורה ונושאות את תפילתן בקול רם ובקבוצה – הכול בדומה לגברים. שלושה אלמנטים אלה נוסחו על ידי נשות הכותל במילים: טלית, תורה, תפילה. במאמר זה אתאר ואנתח את מאבקן של נשות הכותל לשוויון בהגדרת זהותן הדתית אל מול האלימות הדתית שהופעלה נגד נוהג התפילה שלהן בכותל ואל מול הווטו הציבורי שהתלווה אליה. מאבק זה הוביל את נשות הכותל להתדיין בבית המשפט העליון שלוש פעמים במשך חמש-עשרה השנים האחרונות. נשות הכותל פועלות למען הגדרה מחדש של זהותן כנשים דתיות. הן פועלות מול הפטריארכיה היהודית בהתאם לאסטרטגיה פמיניסטית, הדורשת שוויון במסגרת הדת האורתודוקסית ולא באמצעות מימוש זכות היציאה ממנה, האפשרית רק על דרך המרת היהדות האורתודוקסית ביהדות קונסרבטיבית או רפורמית או על דרך עזיבת הדת בכלל. מאבקן נגד השתקתן במתחם הכותל המערבי הוא סמלי בנסותו להגדיר מחדש את ההתנהלות הדתית האורתודוקסית במרחב הציבורי, התנהלות שהוכתבה עד כה על ידי הנוהג הפטריארכלי, בגיבוי הרשויות הדתיות. מסכת הדיונים שהתקיימו בבית המשפט העליון תורמת רבות לבחינת הפוטנציאל המגבלות שטמונים במשפט כאמצעי להגדרת זהות דתית שוויונית לנשים.

The post פרנסס רדאי – תביעה לשיוויון בהגדרת הזהות הדתית: מקרה נשות הכותל – סאגה בבית המשפט העליון appeared first on המשפט.