חיים כהן היה אחד. אחד, יחיד ומיוחד. חיים כהן היה איש רוח, גם אם את מרב עתותיו בילה במעשה. עיסוקו העיקרי היה במשפט, ואולם לו ביקש לו עיסוק אחר, היה חיים כהן מכונן עצמו גם בו כאחד ויחיד. כי חיים כהן זכה באוצר שאך יחידי סגולה זוכים בו: בקרן-אור מאור הגנוז. ואור זה ששכן בו קרן ממנו כל העת. מעיינות אור וחום וחוכמה שהיו בגופו זרמו וכיסו על כל סביבותיו, וכל מי שהיה כחברתו או קרא ככתביו , זכה גם הוא, ולו לרגע. האמת הפנימית שבקעה מדבריו, הלשון השוטפת והמתגלגלת מעצמה, ההומור הדק-מכל-דק שדבריו בכתב ועל-פה טבלו בו, המקוריות והיחידאות שהיו בדבריו. על כל אלה ועל עוד סופר ויסופר.

The post מישאל חשין – אמון הציבור בבית המשפט – תגובה למאמרו של השופט חיים כהן ז"ל ולהרהורי הכפירה שלו במושג אמון הציבור appeared first on המשפט.

ספרו של נתן ברון הוא מסע במנהרת הזמן אל שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. המחקר חושף את צפונותיה של מערכת המשפט הארץ-ישראלית בתקופה שראשיתה בשלהי התקופה העות'מאנית ואחריתה במחציתה של תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. החיבור מנתח את מאפייני המבנה והפעולה של מערכת המשפט בשתי חטיבות הזמן שלפני ואחרי ראשית המנדט ומציג את הדמויות המרכזיות שהשפיעו על עיצובה. הספר מחולק לארבעה חלקים. בחלק הראשון מנתח ברון את הרפורמות שעברה מערכת השיפוט העות'מאנית החל ממחצית המאה ה-19 וכלה בשלהי התקופה העות'מאנית. בחלק השני מתמקד ברון בתיאורה של קבוצת משפטנים יהודים שחבשה את ספסלי הפקולטה למשפטים בקושטא בראשית המאה ה-20. קבוצה זו ("קבוצת קושטא") הצמיחה דמויות שבלטו בהמשך המאה ה-20 הן במערכת המשפט והן במערכת הפוליטית הארץ-ישראלית. בחלק השלישי של הספר מתאר ברון את תהליך הקמתה של מערכת השיפוט המנדטורית תוך הבלטת התפקיד המרכזי של פונקציונר בריטי נשכח – מיג'ור אורם ביגלנד קלרק.

The post חיים זנדברג – אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי על ספרו של נתן ברון "שופטים ומשפטנים בארץ ישראל – בין קושטא לירושלים" 1930–1900 appeared first on המשפט.

המכשול שמדינת ישראל החלה בבנייתו בשנים האחרונות ואשר מכונה במאמר זה "גדר ההפרדה", יוצר כבר עתה הפרדה מרחבית ברורה בין מרבית ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית המצויה בשטח המכונה לרוב "הגדה המערבית" או "יהודה ושומרון", לבין שטחי מדינת ישראל. הקטע הצפוני של גדר ההפרדה הושלם ברובו וכך הדבר באזור ירושלים. החלק הדרומי של הגדר, מירושלים דרומה בואכה מדבר יהודה, הושלם רק בחלקו הקטן. המקרה של העיר ירושלים וסביבתה שונה מהותית מאזורים אחרים שבהם עובר (או מתוכנן לעבור) תוואי גדר ההפרדה, וזאת משום שלאורך ההיסטוריה המודרנית של העיר, פרט לתקופה קצרה יחסית של תשע-עשרה שנים (1967-1948), היא היוותה מוקד משותף מבחינה תפקודית לאוכלוסיות השונות המתגוררות בה ובסביבתה. עובדה זו בולטת מאוד גם בהקשר של שירותי הרפואה. לא בכדי יעסוק אפוא מאמר זה בשאלת נגישותםשל שירותי הבריאות שבאזור ירושלים לאוכלוסייה הפלסטינית. חשוב להקדים ולציין שאף שקיימת אוכלוסייה ישראלית נכבדת בשטחים שמחוץ לגדר ההפרדה, יתרכז הדיון במאמר זה בעיקר באוכלוסייה הפלסטינית שבשטחים אלה.

The post נעם שובל ואסף שטרן – השפעת גדר ההפרדה על נגישות לבתי חולים appeared first on המשפט.

בקיץ 1945 נעצרו עשרים חברי מחתרת האצ"ל באדמת שוני והועמדו לדין בפני בית דין צבאי בריטי באשמת החזקת נשק ותחמושת ללא היתר חוקי. פרשה זו, הנודעת בחשיבותה בשם "העשרים משוני", היא מקרה בוחן במאמר לתופעה המומשגת בספרות המחקר כפרדגימת עריכת דין ציבורית-לאומית. המאמר בוחן את מערכת היחסים המורכבת בין שני עורכי הדין לבין הלקוח (הנאשמים ומפקדת האצ"ל) ובין עורכי הדין לבית בית הדין הצבאי. הטיעון המרכזי העולה מכך הוא כי בפרשת "העשרים משוני" כמקרה בוחן של עריכת דין ציבורית־לאומית, עיצבו זליגמן וקריצ'מן באופנים שונים קו הגנה ייחודי שהיה בגדר שלב מעבר קצר במשפטי האצ"ל מקו הגנה משפטי קונבנציונלי לקו פוליטי מלא בתנאים מסוימים והיווה ניסיון לשלב בין שניהם. קו זה היה ביטוי מורכב לתמרון של עורכי הדין הציבוריים־הלאומיים בין הלקוח לבין הזירה השיפוטית הצבאית דאז.

The post שמעון־ארז בלום – בין קו משפטי לקו פוליטי: עריכת דין ציבורית-לאומית בפרשת "העשרים משוני" appeared first on המשפט.