חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 מעגן את זכותו של האזרח לקבל מידע מהרשות. משטר משפטי זה מניח כי ניתן לרסן את השימוש בכוח בידי השלטון באמצעות הגברת השקיפות. בסביבת המידע נאלצת המדינה לבצע תפקידי ממשל רבים באמצעות פלטפורמות פרטיות תוך שימוש בשרתים, מידע ואמצעים טכנולוגיים המצויים בבעלות פרטית. מציאות זו מאתגרת את הנחות היסוד של חוק חופש המידע ואת האיזונים שנקבעו בו והיא מחייבת חשיבה מחדש על אופן יישומו של החוק בסביבת המידע. לצד זאת, ענקיות המידע נהנות מכוח חסר תקדים בהסדרת השיח הציבורי בעידן המודרני, תוך שהן יכולות לשלוט לא רק בתוכן, אלא גם באמצעי ההפצה, במידע אודות קהל היעד ובגישה אליו. פלטפורמות אלה פועלות במשפט הפרטי ואינן כפופות לחובות מן המשפט הציבורי. לפיכך, בהיעדר חובות שקיפות על המדינה או הפלטפורמות, עלולה האכיפה ברשת להיוותר באזור הדמדומים שבין הפרטי לציבורי ולהותיר במחשכים את פעילות האכיפה של המדינה בנושא רגיש של הגבלת חופש הביטוי. מאמר זה מבקש לבחון את עקרון השקיפות המעוגן בחוק חופש המידע תוך ניתוח מקרה האכיפה האלטרנטיבית המבוצעת על־ידי המדינה באינטרנט. המאמר מתווה הסדר אשר יסייע בהגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על פעילות המדינה אל מול הפלטפורמות הפרטיות.

The post דלית קן־דרור פלדמן וניבה אלקין קורן – שקיפות פעולות המדינה בסביבה הדיגיטלית: אכיפה "אלטרנטיבית" של עבירות ביטוי באמצעות ענקיות הרשת appeared first on המשפט.

בשנים האחרונות נעשה שימוש נרחב במדיה חברתית על ידי הציבור כמו גם על ידי מוסדות השלטון השונים. מחקרים רבים בעבר ובהווה התמקדו בניתוח דפוסי השימוש במדיה חברתית של גופים ציבוריים, נבחרי ציבור והציבור עצמו, אך עדיין קיים פער תאורטי ביחס לקיומו של קשר בין דעת קהל המבוטאת במדיה חברתית לבין תהליך המדיניות. מחקר זה בוחן זאת באמצעות בדיקת התנאים והנסיבות שבגדרם תכנים שנכתבים על ידי הציבור במדיה החברתית נוכחים בסדר יומם המקצועי של קובעי מדיניות. במסגרת המחקר בוצע ניתוח טקסט כמותני, על בסיס ציר זמנים, של חשבונות פייסבוק של 109 נבחרי ציבור מקומיים וכן של פרוטוקולים של ישיבות מועצות הערים. הממצאים הצביעו על קשר מובהק בין נוכחותם של תכנים, שנכתבו על ידי הציבור בחשבונות הפייסבוק של הפוליטיקאים, בסדר יומם המקצועי של נבחרי הציבור לבין מאפיינים אישיים של הפוליטיקאים ומאפיינים מבניים של הרשויות המקומיות. ממצאים אלה מרמזים על יעילותה המותנית של מעורבות הציבור בתהליך המדיניות בעידן חוכמת ההמונים הדיגיטלית.

The post טליה גורן ואיתי בארי – דעת קהל במדיה חברתית ואג'נדה של נבחרי ציבור מקומיים: נגזרת של מאפיינים אישיים ומבניים appeared first on המשפט.

מאמר זה עוסק בתחום שכמעט שאינו עומד לבחינה אקדמית ביקורתית בישראל: דיני התעמולה. תכלית דיני התעמולה היא להתוות את גבולות המותר והאסור מבחינה נורמטיבית בכל הנוגע לפעילות הפוליטית של המפלגות והפוליטיקאים. דיני התעמולה ומערכות הבחירות בישראל מתנהלים בהתאם לחוק ארכאי משנת 1959, ולכן, נשיא המדינה ויו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-20 (הח"מ), מינו ועדה ציבורית בראשות נשיאת בית המשפט העליון בדימ' השופטת דורית ביניש, שפרסמה לאחרונה דוח המציע רפורמה נרחבת בדיני התעמולה. במאמר זה בוחנים הכותבים את האיזון העקרוני שביסוד דיני התעמולה, וכן את האיסורים המרכזיים שבדין בכל הנוגע לתעמולת בחירות. בחינת האיזון העקרוני והאיסורים הפרטניים נעשית במאמר בשני מישורים: במישור העבר וההווה (הדין המצוי) הכותבים מתארים – תוך הסתמכות על החלטות שהתקבלו בעיקר במהלך כהונתו של השופט ג'ובראן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 – כיצד ניתן ונכון לעשות שימוש בחוק הקיים כדי להגשים את תכליות דיני התעמולה. במישור העתיד (הדין הרצוי) הכותבים מציגים בתמצית את המלצות ועדת ביניש בעניין הנדון.

The post סלים ג'ובראן וגיא רוה – דיני תעמולת בחירות: עבר, הווה, עתיד appeared first on המשפט.

במהלך השנים האחרונות אנחנו עדים להתגברותה של תופעת הבריונות המקוונת. בדומה לבריונות רגילה, בריונות מקוונת היא בעלת השלכות קשות על הקרבן ועל התוקף כאחד; היא פוגעת בהשתלבותם בבית הספר ובמסגרות חברתיות אחרות, ויכולה לגרום לנזקים פיזיים ונפשיים שונים. אולם בניגוד לבריונות רגילה, הבריונות המקוונת אינה מוגבלת לשטח בית הספר, והיא יכולה להתקיים בכל מקום ובכל זמן. בנוסף, האנונימיות, היעדר הפיקוח, המרחק הפיזי והיעדרן של נורמות התנהגות ברורות במרחב המקוון מסירים עכבות אשר מצמצמות ותוחמות את תופעת הבריונות הרגילה. מעטים המקרים שבהם בפועל מטילים אחריות על ההתנהגות הפוגענית, זאת בייחוד בגלל הקושי לתחום את ההתנהגות האסורה ולהתאימה לחוקים הקיימים כגון לשון הרע או חדירה לפרטיות. אמנם ראוי לאמץ כלים משפטיים שמעודדים ומפתחים את הפתרונות החינוכיים-מניעתיים, אולם נראה שלא ניתן להימנע מהגדרת "מבוגר אחראי" אשר יפקח על הנעשה במרחב המקוון. הורים ומורים אינם נגישים לעולם זה, אך נראה כי ספקיות התוכן ומנהלי האתרים יכולים באמצעות כלים טכנולוגיים מודרניים לפקח בקלות יחסית על הנעשה במסגרת האתרים שבשליטתם.

The post לימור עציוני – בריונות במגרש המשחקים המקוון – אחריות ספקיות התוכן ומפעילות האתרים על הנעשה בשטחן appeared first on המשפט.

במאמר זה אצביע על ההכרעות הנורמטיביות הגלומות בכל מעבר לשימוש בטכנולוגיה חדשה (פרק ב') ועל האתגרים העיקריים של התאמת המשפט המנהלי למציאות האלקטרונית (פרק ג'). בפרקים הבאים אדון בפירוט בכל אחד מאתגרים אלה: במישור של שירות וקשר עם גורמים מחוץ לרשויות (פרק ד'), במישור הניהול הפנימי של המנהל הציבורי (פרק ה'), במישור של הספקת מידע ושקיפות (פרק ו') ובמישור של שיתוף הציבור (פרק ז'). בהמשך לכך, יידונו השלכותיה של מהפכת המחשוב (לחיוב ולשלילה) על נגישותן של הרשויות (פרק ח'), וייבחנו הדרכים האפשריות להנהגת רפורמה בתחום זה (פרק ט'). כסיכום (פרק י') אחזור ואדון בפוטנציאל הטמון במהפכת המחשוב מבחינת כיווני ההתפתחות של המשפט המנהלי בעתיד ואדרש להשפעותיה האפשריות על הנחות היסוד של המשפט המנהלי.

The post דפנה ברק-ארז – המשפט המנהלי בעידן המדינה האלקטרונית appeared first on המשפט.