במהלך השנים האחרונות אנחנו עדים להתגברותה של תופעת הבריונות המקוונת. בדומה לבריונות רגילה, בריונות מקוונת היא בעלת השלכות קשות על הקרבן ועל התוקף כאחד; היא פוגעת בהשתלבותם בבית הספר ובמסגרות חברתיות אחרות, ויכולה לגרום לנזקים פיזיים ונפשיים שונים. אולם בניגוד לבריונות רגילה, הבריונות המקוונת אינה מוגבלת לשטח בית הספר, והיא יכולה להתקיים בכל מקום ובכל זמן. בנוסף, האנונימיות, היעדר הפיקוח, המרחק הפיזי והיעדרן של נורמות התנהגות ברורות במרחב המקוון מסירים עכבות אשר מצמצמות ותוחמות את תופעת הבריונות הרגילה. מעטים המקרים שבהם בפועל מטילים אחריות על ההתנהגות הפוגענית, זאת בייחוד בגלל הקושי לתחום את ההתנהגות האסורה ולהתאימה לחוקים הקיימים כגון לשון הרע או חדירה לפרטיות. אמנם ראוי לאמץ כלים משפטיים שמעודדים ומפתחים את הפתרונות החינוכיים-מניעתיים, אולם נראה שלא ניתן להימנע מהגדרת "מבוגר אחראי" אשר יפקח על הנעשה במרחב המקוון. הורים ומורים אינם נגישים לעולם זה, אך נראה כי ספקיות התוכן ומנהלי האתרים יכולים באמצעות כלים טכנולוגיים מודרניים לפקח בקלות יחסית על הנעשה במסגרת האתרים שבשליטתם.

The post לימור עציוני – בריונות במגרש המשחקים המקוון – אחריות ספקיות התוכן ומפעילות האתרים על הנעשה בשטחן appeared first on המשפט.

תיירות הדיבה היא תופעה שהתפתחה בשנים האחרונות והגיעה לממדים ניכרים. תיירי הדיבה הם תובעים פוטנציאליים המבקשים להגן על שמם הטוב שלטענתם נפגע על ידי פרסום משמיץ שנעשה על ידי הנתבע. הם מחפשים בית משפט ידידותי מבחינת כללי הסמכות הבין-לאומית ומבחינת הדין המהותי שבו יוכלו למנוע את הפרסום הפוגע ואף לקבל פיצוי על הנזק שנגרם להם, לטענתם, על ידו. קיומו של מגוון אפשרויות לבחירת הפורום המתאים מבין כמה מדינות שונות נובע מהגלובליזציה של אמצעי הפרסום, ההתפתחות הטכנולוגית של העשורים האחרונים, בתחום התקשורת בעיקר, עליית האינטרנט והתפשטות השימוש בשפה האנגלית. כל אלו מייצרים בסיס נרחב לקיומה של סמכות בין-לאומית ועניינית של מדינות שונות שחלקן ידידותיות יותר וחלקן ידידותיות פחות לתובע המבקש מזור לפגיעתו. ידידותיותם של דיני הדיבה האנגלים – מבחינת סמכות ומבחינת תוכן – הפכו את לונדון לבירה המובהקת של תיירות הדיבה. מרביתם של הנתבעים, מנגד, הם אזרחים ואמצעי תקשורת אמריקניים. דיני הדיבה האמריקניים, בהשוואה לאלו האנגליים, מקדשים את חופש הביטוי, וסיכוייהם של תיירי הדיבה לזכות בתביעתם בארצות-הברית פחותים באופן משמעותי. ריבוי המקרים שבהם הוטלה באנגליה אחריות על עיתונאים וחוקרים אמריקנים ועל אמצעי תקשורת אמריקנים שפרסמו תכנים פוגעים לטובת תובעים שהקשר בינם לבין אנגליה הוא רופף ביותר – מקרים שברור שבית משפט אמריקני לא היה מטיל בהם אחריות כלל – גרר אימוץ אמצעים קיצוניים יחסית של המחוקקים המדינתיים והמחוקקים הפדרליים בארצות-הברית, והם הכריזו מלחמה על תיירות הדיבה. גם דעת הקהל האנגלית המונעת על ידי מספר גדל והולך של משפטנים ואנשי ציבור אנגלים שאינם רואים בעין יפה את השימוש שעושים תיירי הדיבה במערכת המשפט האנגלית, הולידה נכונות לעשות שינויים בדיני הדיבה שחלקם יאומצו באנגליה בעתיד הקרוב. השוואתם של דיני הדיבה האנגליים והאמריקניים לדין המסדיר את ההגנה על השם הטוב בישראל מלמד כי ברמה ההצהרתית המחויבות לחופש הביטוי בארץ משקפת קרבה רעיונית דווקא לתיקון הראשון של החוקה אמריקנית, ואילו הוראות החוק וההלכה המפרשת אותן דומות באופן לא מבוטל לדין האנגלי. עם זאת, נראה לנו כי לדין הישראלי יש כלים אפקטיביים המתאימים להתמודדות אמיתית עם התופעות שהולידו את תיירות הדיבה האנגלית. הן פרשנותם של כללי הסמכות וההוראות הנוהגות בנושא צווי מניעה, והן ובעיקר הפרשנות העצמאית הישראלית של האיזון הראוי בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, ייצרו מארג ערכי של כללים המאפשרים התמודדות הרבה יותר מידתית ונכונה עם המאבק התמידי בין שתי זכויות היסוד היחסיות – הזכות לשם טוב וחופש הביטוי –הנאבקות כאן על הבכורה. עם זאת, לדעתנו, שינויים מסוימים הם הכרחיים. המאמר מציע לנסות להעביר את מרכז הכובד של ההגנה על השם הטוב אל מגרשם של כללי האתיקה העיתונאית; לזרז חקיקת SLAPP-Anti המיועדת לשמור על ויכוח חופשי ושוטף בעניינים בעלי היבטים ציבוריים; להעמיק את השימוש בסמכויות עזר של מערכת המשפט: הוצאות משפט, חובת התנצלות וכדומה; לסגור את המערכת בפני תביעות סרק אזוטריות;ולהיזהר מאימוץ קל ומסוכן של תיקוני חקיקה קיצוניים בחוק איסור לשון הרע, ובעיקר חקיקה המקדמת העלאה בלתי מבוקרת של סכומי הפיצויים בכלל ופיצויים ללא הוכחת נזק בפרט.

The post תמר גדרון – מפת תיירות הדיבה העולמית ודיני לשון הרע בישראל appeared first on המשפט.

בפרשת חיר קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי עורך דין המוציא את דיבתו של חברו למקצוע במהלך דיון משפטי יהיה מוגן מתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. ועדיין, עורך הדין עלול לעמוד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין בגין דבריו אלו. למעשה, בכך נוצר עירוב תחומין בין הפן האתי-משמעתי ללשון הרע. טענתנו המרכזית במאמר היא כי בהפניית מקרי לשון הרע הנאמרים במהלך דיון שיפוטי לדין המשמעתי, למרות ההיגיון שבה, יש כדי ליצור בלבול או תחושה שלפיה הדין המשמעתי עשוי ליתן מענה לפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין. ליתר דיוק, טענתנו היא שקיימים הבדלים מהותיים בתכליות ובאינטרסים בין הפן האתי ובין איסור לשון הרע, עד כדי כך שאין לקשור ביניהם. מה עוד, שהאפשרות להטיל סנקציה משמעתית על לשון הרע שנאמרת במהלך דיון שיפוטי חותרת תחת הרציונל של ההגנה מפני תביעת לשון הרע עצמה באותן נסיבות – שמירה על חופש הביטוי ועל דיון נטול דאגות מצד עורך הדין.

The post אייל כתבן ובועז שנור – בין תרבות הדיון ובין השם הטוב של האדם בעקבות רע"א 1104/07 חיר נ' גיל appeared first on המשפט.

המאמר מציג את המסגרת המשפטית הכללית לטיפול בתופעה של דברי גזענות והגינוי שלהם. מסגרת זו כוללת את החוק הפלילי האוסר הסתה לגזענות, את הקוד האתי של מועצת העיתונות המוסיף על כך ואת חוק איסור לשון הרע. לאחר מכן, מחבר המאמר בוחן את המצב המשפטי ואת יישום הוראות חוק איסור לשון הרע על דברי הגזענות עצמם ועל ביטויי הגינוי והביקורת על דברי הגזענות. נוסף על כך, המחבר סוקר את גישתם של בתי המשפט לתופעה של תביעת לשון הרע נגד המבקרים את הגזען; לדידו, נראה כי עדיין לא גובשה עמדה אחידה בנושא, וייתכן שמי שיזכה בסופו של היום לסעד ולפיצוי יהיה דווקא הדובר הגזען. לבסוף, מציע המחבר הצעה לפרשנות חוק איסור לשון הרע במטרה להתמודד עם התופעה הנסקרת ולאפשר למבקרים של דברי הגזענות חופש ביטוי של ממש והגנה מפני תביעות לשון הרע של הדובר הגזען.

The post יובל קרניאל – גזענות, תקשורת ולשון הרע – האם מותר לומר על גזען שהוא "נאצי"? appeared first on המשפט.