יצירות פונקציונליות ויצירות אמנות שימושית הן יצירות שיש להן רכיבים מבטאים (expressive) בצד רכיבים מהותיים המוכתבים מהשימושיות לה הן נועדו. לפיכך, דיני זכות יוצרים חשדניים כלפי יצירות אלה ומעניקים להן הגנה רק לאחר עמידה במבחנים מחמירים יותר מהמבחנים הרגילים להגנה על יצירות. הפסיקה האחרונה בישראל ובארצות הברית החייתה את הצורך לדון בקו הגבול שבין שימושיות לבין יצירתיות בהקשר של דיני זכות יוצרים מצד אחד ובין הגנת זכות יוצרים להגנות דינים אחרים, בעיקר דיני העיצובים המסחריים, מצד שני. מאמר זה יציע ביקורת על הפסיקה האחרונה, הן לאור היעדר התאמתה לתכליות שבבסיס דיני זכות יוצרים, הן לאור היעדר התאמתה ללשון החוק והן בשל הקשיים שמעוררות התוצאות המתבקשות ממנה. בעקבות הביקורת, המאמר יציע טקסונומיה מחודדת כמצע לדיון ביצירות פונקציונליות וביצירות אמנות שימושית, וכן את דרך הניתוח הראויה של כל קבוצת יצירות בטקסונומיה, המיישבת את הביקורות שהועלו. בתמצית, הטענה היא שהגנת זכות יוצרים על יצירות פונקציונליות צריכה להינתן רק להיבטים מבטאים שאין להם כל תכלית שימושית, וכי אמנות שימושית צריכה להיות מוגנת, ככלל, באמצעות דיני העיצובים ולא באמצעות דיני זכות יוצרים. בכל הנוגע ליצירות מוגנות המוטבעות על מוצרים או חפצים, הטענה היא שמשעה שההטבעה בוצעה על ידי היוצר, לא תינתן עוד הגנת זכות יוצרים ליצירה ביחס למוצרים עליה הוטבעה, והגנה על אלה תהיה אפשרית רק לפי דיני העיצובים. זאת, בניגוד לפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון.

The post עמרי רחום־טוויג – פונקציה של יצירתיות: הגנת זכות יוצרים על יצירות פונקציונליות ואמנות שימושית appeared first on המשפט.

לצורך פיתוח טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, נדרשת לחוקרים גישה לנתוני עתק רפואיים, לרבות תמונות דימות ותכנים נוספים המצויים ברשומות רפואיות של מטופלים. מאגרי רשומות רפואיות מוחזקים בידי קופות חולים, בתי חולים ומוסדות רפואיים אחרים. כללי האתיקה הרפואית ודיני זכויות החולה והפרטיות מסייגים את השימוש המחקרי בתכנים הנמצאים ברשומות הרפואיות ובכך מקשים על מיצוי התועלת הטמונה במידע. לאור התפתחותן של שיטות מחקר המבוססות על נתוני עתק, הצפויות להביא לפריצות דרך ברפואה, חיוני לשחרר את צוואר הבקבוק. במאמר זה נמפה את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, נעיין בשאלת הקניין במידע הרפואי האישי בכלל ובתמונות דימות בפרט, ונציע מודל חדש להנגשת מידע רפואי לחוקרים. המודל מתאפיין בשליטה של המטופל במידע הרפואי המתייחס אליו, ובהכרה בזכותו להנאה כלכלית מהשימוש המשני במידע למחקר ופיתוח. המודל המוצע משוחרר מפגמים הטבועים במנגנונים הקיימים להעברת מידע רפואי לשימוש מחקרי ומסחרי.

The post נחום קריתי, טניה ברסקי, אור גלרט ויובל לנדאו – קניין גופני ולמידה עמוקה appeared first on המשפט.

מאמר זה בוחן את משטר האחריות החמורה החל בדיני זכויות היוצרים ואת מידת התאמתו למציאות בת ימינו. השאלה נבחנת בפרספקטיבה רחבה של המשפט האזרחי הישראלי, תוך התמקדות בדיני הקניין ובדיני הנזיקין, נוסף על דיני זכויות יוצרים. המאמר מצביע על כך שחקיקת חוק זכות יוצרים 2007 סללה דרך להכיר באשם כשיקול תקף, ללא צורך בעריכת שינוי כולל של משטר האחריות החמורה. ניתן להשתמש בכלים המשפטיים הקיימים, בשילוב עם דוקטרינות אשר השתרשו במשפט האזרחי הישראלי, כדי ליישם שיקולי אשם במסגרת הדיון בסעד בגין הפרת זכות יוצרים. בהקשר זה נעשית הבחנה בין סעד הפיצוי לסעד המניעה. מוצע שפסיקת פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים שתותנה בהוכחת אשם מצד המפר. בעניין סעד המניעה מוצע לאמץ עמדה פרגמטית, ולקבוע כי שיקולי אשם יימנו עם השיקולים שבית המשפט יהיה רשאי לשקול בהפעלת סמכותו להימנע ממתן צו מניעה, על פי סעיף 53 לחוק זכות יוצרים.

The post יעל ניסן־אלון – אשם בדיני זכויות יוצרים: נטע זר או שיקול תקף? appeared first on המשפט.

מקובל לתאר את היצירה המוגנת בזכות יוצרים כביטוי כלשהו של רעיון שהוא מקורי ליוצר היצירה. אפיון היצירה כביטוי של רעיון, הוא אחד מעקרונות היסוד של הדין. משמעות עקרון יסוד זה היא כי החלק המוגן ביצירה הוא דרך הביטוי שבה, במובחן מהרעיון הטמון בה. עקרון היסוד שלפיו אין הגנה על רעיון באמצעות זכות היוצרים אלא רק על דרך הביטוי, מעוגן היטב בדין בארץ ובעולם. זכות נוספת שהיא חלק מצרור זכויות היוצרים, ובה נתמקד, היא הזכות לשלוט על ההפקה של "יצירות נגזרות", המבוססות על היצירה, המכונה גם "זכות הגזירה". קושי מרכזי הוא זה הנוגע לקשר שבין זכות הגזירה לבין עקרון היסוד בדבר אי-הגנה על רעיונות בדיני זכויות יוצרים. ההכרה באופייה ובתוכנה של זכות הגזירה כזכות המספקת הגנה מסוימת על מרכיבים בעלי סממנים "רעיוניים" הטמונים ביצירות, מובילה למסקנה כי יש להציב לזכות זו מגבלות וסייגים, וזאת כדי לשמר את אותה מערכת "בלמים ואיזונים" המצויה בדיני זכויות היוצרים. בחיבור זה, דיינו אם נערער במעט את עקרון אי-ההגנה על רעיונות בדיני זכויות יוצרים ונצביע על זכות הגזירה כגורם המרכזי לכך.

The post אורית פישמן־אפורי – זכות הגזירה וההגנה על רעיונות בדיני זכויות יוצרים appeared first on המשפט.

מאמר זה דן בהגבלות שמטילים דיני זכויות יוצרים על השימוש ביצירות להוראה מרחוק. בחינת הסוגיה של שימוש ביצירות לצורכי הוראה בעידן הדיגיטלי מרתקת מכמה סיבות. ראשית, השימוש ביצירות לצורכי לימוד והוראה מהווה מעבדה לבחינת תפקידם ההולך ומתעצם של דיני זכויות היוצרים בעיצוב סביבת המידע, והשלכותיהם על ערכים כגון חופש היצירה וחופש הביטוי, הזכות לחינוך
והזכות לשוויון. שנית, סוגיה זו היא בעלת חשיבות פרקטית עצומה למוסדות העוסקים בחינוך והוראה, ומתמודדים עם המגבלות שמטילים דיני זכויות היוצרים על השימוש ביצירות לצרכים אלו. לבסוף, בחינת המגבלות שמטילים דיני זכויות היוצרים על השימוש ביצירות לצורכי לימוד עשויה לשפוך אור גם על הקשר שבין שינויים טכנולוגיים לבין התפתחות משפטית, ועל הזהירות שבה נדרש המשפט להגיב לשינויים אלו. המאמר, פותח בדיון בחשיבות השימוש ביצירות לצורכי הוראה, ופונה לסקור את הקשיים שמערים המשטר המשפטי הקיים על שימושים בתחום ההוראה בכלל ובסביבה הדיגיטלית בפרט. המאמר מצביע על הצורך בחקיקה אשר תתיר באופן מפורש שימוש ביצירות לצורכי הוראה בסביבה הדיגיטלית, ומגדיר את עקרונותיו של המודל החקיקתי הרצוי.

The post ניבה אלקין־קורן – הוראה בסביבה דיגטלית וזכויות יוצרים במוסדות להשכלה גבוהה appeared first on המשפט.

המאמר יעסוק בחלק מהסוגיות הסבוכות שעוררו עניין חסמב"ה, עניין חלף עם הרוח ועניין פיטר פן: המתח בין זכויות היוצרים לבין חופש הביטוי, בין זכות המחבר – היוצר לבין אינטרס הציבור, בין הפרת זכות היוצר כהגדרתה בחוק לבין חריג "הטיפול/השימוש ההוגן" ובין זכות הקניין הרוחני לבין זכותו המוסרית של היוצר. ההבחנה שבין סאטירה לבין פרודיה; השוני בין קני מידה משפטיים לבין קריטריונים ספרותיים המתגייסים לעזרת בית המשפט – בכל אלו כותב המאמר ינסה לגעת בקצרה, במטרה להעלות את השאלות הרלוונטיות על סדר היום ולהתוות קווים מנחים להתמודדות עמן.

The post תמר גדרון – עידן הפרודיה – על "חסמב"ה", "חלף עם הרוח", "פיטר פן" ועל מה שביניהם appeared first on המשפט.