מאמר זה מציע להכיר בגישה לרשת האינטרנט כזכות חוקתית במשפט הישראלי מכוחו של חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו. הדבר ייעשה על בסיס הגדרת זכות הגישה לרשת האינטרנט, קרי האפשרות של האדם להשתמש ברשת האינטרנט ובמגוון הרחב של אפשרויותיה ויתרונותיה, ללא הפרעה מצד אף אדם או מוסד. טענת המאמר המרכזית היא כי ניתן ואף צריך להכיר בזכות הגישה לרשת האינטרנט כזכות נגזרת לזכות לכבוד האדם, הן בהתאם להיבטיה החברתיים ובהתאם לפסיקותיו של בית המשפט העליון בעניין הזכות לקיום אנושי בכבוד והן בהתאם להיבטיה האזרחיים בהתאם לפרשנותה ומעמדה של הזכות לחופש הביטוי. על כן, המאמר יכלול סקירה על אודות המקורות הנורמטיביים של הזכויות החברתיות והזכויות האזרחיות. יוצג מעמדה המשפטי של זכות הגישה לרשת האינטרנט במדינות שונות ברחבי העולם ובדין הישראלי. המאמר אף יציג טענות נגד הכרה חוקתית בגישה לרשת האינטרנט ומענה עבורן. נוסף לטענה לפיה הגישה לרשת האינטרנט ראויה להכרה כזכות חוקתית בהתאם למשפט החוקתי הישראלי, המאמר ידון בחשיבות שיש בהכרה זו ויצביע על הצרכים השונים שיש בקיומה.

The post עומר מנדיל – הזכות "להתחבר"? ההצדקות להגנה חוקתית על גישה לרשת האינטרנט מכוח חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו appeared first on המשפט.