בעשור האחרון גדל באופן משמעותי היקף השימוש המשטרתי בטכנולוגיות חדשניות למעקב ושיטור מנבא. כלים טכנולוגיים כגון: מצלמות, מיקרופונים, איכון טלפונים ניידים ותוכנות רוגלה מאפשרים למשטרת ישראל לאסוף מידע רב על מעשים, שיחות ומחשבות אנושיים. בינה מלאכותית משמשת את משטרת ישראל לניתוח המידע שנאסף לשם זיהוי אנשים, מכוניות ואירועים חריגים. בנוסף, בהסתמך על המידע שנאסף, ניתן להפיק באמצעות בינה מלאכותית תחזיות לפשיעה עתידית. במאמר זה אני דנה בהשלכות השימוש באמצעים אלו על זכויות הפרט ובמיוחד על הזכות לפרטיות. אני מבקשת להציע דרכי פיקוח והסדרה מחודשת לשימוש בכלים טכנולוגיים אלו. בנוסף, אני מבקשת להצביע על הגורמים והסיבות לעלייה בהיקף השימוש המשטרתי בטכנולוגיות מעקב ושיטור מנבא.

תחילה, אני בוחנת את חוקיות השימוש באמצעים טכנולוגיים למעקב ושיטור מנבא. השימוש המשטרתי בכלים אלו מוסדר בחלקו. הסדרה זו לוקה בחסר מאחר שהיא אינה מאפשרת פיקוח שיצמצם את הפגיעה בזכויות אדם. כמו כן, קיים פער עצום בין החוק המיושן לטכנולוגיה המתפתחת במהירות רבה. במצב הקיים, משטרת ישראל יכולה לאסוף מידע בעצמה באופן המאפשר את עקיפת מנגנוני הפיקוח הקיימים בנוגע למידע שנאסף ונשמר על ידי גופים אחרים. לאחר מכן, אני מצביעה על הפגיעה בזכות לפרטיות בשל שימוש לא מפוקח ולא מוסדר בכלים טכנולוגיים אלו. בהמשך לכך, אני בוחנת את מידתיות הפגיעה בזכות לפרטיות.

לסיום אני מציגה הצעה להסדרת השימוש המשטרתי באמצעים טכנולוגיים למעקב לשם איסוף מידע. לגישתי, ההתמקדות בסוג המידע שמשטרת ישראל מוסמכת לאסוף, לשמור ולנתח, ולא בכלי הטכנולוגי שמשמש לשם כך, תאפשר גמישות רגולטורית. באופן זה, ההסדרה תכיל התפתחויות טכנולוגיות מבלי שהחוק יהפוך למיושן ולא רלוונטי. המיקוד בסוג המידע מאפשר האחדה של נוהלי הפיקוח המשפטיים לכל הכלים הטכנולוגיים. בנוסף, טענתי כי ראוי להקים גוף אשר יפקח על הפעלת הכלים שבשליטת המשטרה.

The post רותם קדוש נוסבאום – פגיעה בזכויות אדם בשל שימוש משטרתי באמצעים טכנולוגיים למעקב ושיטור מנבא appeared first on המשפט.

בשנת 2006 נתן בית המשפט העליון, מפי השופט ריבלין, את פסק הדין בעניין ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח (נבו 13.02.2006). פסק הדין ידוע בשל קביעתו הערכית כי מימון שירותי ליווי לניזוקים אינו מתיישב עם עקרון השבת המצב לקדמותו וסותר את תקנת הציבור. מאמר זה מציג היבטים אחרים של פסק הדין ומתמקד בחשיבותו בתחום פסיקת הפיצויים בגין פגיעה בתפקוד מיני. בפסק דין פלוני נ' מגדל בית המשפט העליון דן לראשונה בנושא הפיצוי הנזיקי בגין פגיעה בתפקוד המיני, הקרוי על ידינו פיצויי מין, ומציג את התשתית הערכית והנורמטיבית לפיצוי ואת ראשי הנזק שהתפתחו בתחום: אובדן הנאה מינית, הוצאות רפואיות, שירותי ליווי ושיקום מיני. המאמר בוחן את מקומו של פסק הדין בהתפתחות פסיקת פיצויי המין ואת התפיסה הערכית והמוסרית שעליה הוא מושתת ומציע קריאה ביקורתית בנוגע למשמעות המשתנה של מיניות ומוגבלות בפסיקת נזקי גוף בדיני הנזיקין בישראל. בחינה זו נעשית באמצעות מחקר אמפירי הסוקר את פסיקת בתי המשפט המחוזיים בישראל במקרים שבהם נדונה שאלת הפגיעה בתפקוד המיני והמיניות בין השנים 1991–2020. המחקר האמפירי עושה שימוש במתודולוגיה משולבת: כמותית – העוקבת אחרי דפוסי הפיצוי, ואיכותנית – המאפשרת לזהות את המשמעות הניתנת להם והגורמים המשפיעים עליהם. ממצאי המחקר מלמדים כי פסק הדין בעניין פלוני נ' מגדל מהווה קו פרשת מים בפסיקת הפיצויים בגין פגיעה בתפקוד מיני שכן הוא שינה במידה רבה את דפוסי הפיצוי (איזה סוג ולמי) והוביל לשינוי ביחסו של המשפט לענף פיצוי זה. עוד מראה המחקר כי מכלול הפסיקה מצביע על קשר בין דפוסי הפיצוי לבין התפיסות החברתיות והתרבותיות הרווחות ביחס למוגבלות ומיניות. כך, המחקר מראה כי לאחר מתן פסק הדין התרחש מעבר משיח משפטי המבטא תפיסות טרגיות ביחס למוגבלות ומיניות, כפי שמעידים פסקי הדין העוסקים בפסיקת פיצוי בגין אובדן הנאה מינית ושירותי ליווי, לשיח שיקומי דינמי המאפיין את פסיקת הפיצויים בגין טיפול ושיקום מיני. עוד מצביע המחקר על הקשר בין מדיניות בריאות לפיצוי הנזיקי ומראה כי מיסוד ההוצאות לטיפול בפגיעה בתפקוד מיני דרך כניסתו לסל הבריאות ולזכאות במסגרת קופות החולים משפיע אף הוא על דפוסי הפיצוי הנזיקי. לסיום, המאמר קורא לממש את הפוטנציאל הטמון בפסק הדין להמשך פיתוחה של ההמשגה המשפטית של הזכות למיניות בכלל וכבסיס לפסיקת פיצויי מין בפרט.

The post רינה ב. פיקל ושגית מור – איזה מין פיצוי? פגיעה בתפקוד מיני והזכות למיניות בדיני הנזיקין appeared first on המשפט.

האינטרנט הניע מהפכות בכל תחומי הפעילות האנושית והוכר במשפט הבין־לאומי כחיוני למימושן של זכויות רבות, אך בדלת אמות הכלא נוכחותו דלילה, וככלל, האסיר והטכנולוגיה זרים זה לזו. החששות רבים ומוצדקים – הטכנולוגיה מסכנת את סביבת האסיר ואת שיקומו, וכן את הסדר והמשמעת בבית הכלא. הרעיון להניחה בידי עבריינים מורשעים נראה מופרך.
המאמר מבקש לערער על קביעות אלה וקורא לרפורמה ביחס לאינטרנט בכליאה. לשם כך מנתח המאמר את הסוגיה על שני צירים: ציר הפנים־חוץ וציר ההווה־עתיד. בציר הפנים־חוץ מתבסס המאמר על נקודת המוצא של המשפט הבין־לאומי כי האסיר שומר על זכויותיו גם במהלך מאסרו, וכי יש להשוות את תנאי הפנים לתנאי החוץ. המאמר מראה כי הגישה לאינטרנט נגזרת מזכויות אדם מוכרות ומשלב מחקרים פנולוגיים המעידים על תרומת הטכנולוגיה לשיפור חוויית הכליאה ולשיקום האסיר. בהמשך לכך הטענה היא כי אין הצדקה לשלילה מוחלטת של האינטרנט וכי ראוי לחייב רשויות כליאה להנגיש את הטכנולוגיה באופן אקטיבי תחת התאמות מסוימות. לאחר מכן הניתוח עובר לציר ההווה־עתיד. מסתמן כי בעתיד יתממש שינוי פרדיגמה – דימוי האדם כמשתמש מול מחשב יוחלף בתמונה של יצור המוקף ברכיבים ממוחשבים המשוקעים בתוך ה"דברים" בכל עת ובכל מקום. הטכנולוגיה "תרעיד את קירות בתי הכלא" ותכניס את המערכת למלכוד – האם לשלב את הטכנולוגיה ולערער את מוסד הכליאה, או לדחוק אותה, תוך יצירת פער מופרז בין הפנים לחוץ, ולפגוע פגיעה קשה באסיר? לאור זאת, ההצעה היא להכיר בענישה וירטאולית – כאיסור על ענישה פיזית־וירטואלית כפולה בין קירות הכלא וכתחליף לכליאה.

The post נתנאל הנסל – אסירים ואינטרנט – שילוב מופרך? קריאה לשינוי בראי ההווה והעתיד appeared first on המשפט.

עד כמה השפה של פסקי הדין מתייחסת להקשר הפוליטי והחברתי שבמסגרתו פועלים בתי המשפט החוקתיים? כיצד היא משפיעה על התנהגותם של בעלי הדין הציבוריים והפרטיים המופיעים בפניהם? המחקר מתמקד בניתוח פסקי דין חוקתיים בולטים סביב העולם, תוך שילוב ניתוח איכותני וכמותני.

The post סוזי נבות – הנמקה חוקתית appeared first on המשפט.

המאמר בודק את המושג החזק של האוטונומיה של החולה במשפט האנגלו אמריקאי, במיוחד בהקשר שבו הוא מתנגש עם העיקרון של קדושת החיים, ומשווה אותו עם האופי ההטרונומי של המשפט העברי, ועמדתו הכללית שהיא די כחושה בנוגע לחובת השמירה על חיי אדם, כולל החולה הנוטה למות. אולם בעקבות ניתוח של שתי תשובות של הר 'משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים של המאה ה-20, יש להסיק שלדידו קיים מושג של אוטונומיה חלשה שעל פיו יש לטעון שבמקרים שבהם רצונו של החולה להימנע מטיפול רפואי מציל חיים מתנגש עם חובת השמירה על חייו, תשובת ההלכה היא שרצונו של החולה גובר. גישה זו היוותה בסיס לפשרה בין האוטונומיה החזקה של המשפט המקובל והעיקרון היהודי של קדושת החיים בחוק החולה הנוטה למות. החלק האחרון של המאמר בודק את האפשרות של הרחבת האוטונומיה החלשה של החולה גם בנוגע להפסקת טיפול מאריך חיים.

The post דניאל סינקלר – האוטונומיה של החולה ויהדות ודמוקרטיה בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005 appeared first on המשפט.

חברות רבות מתנערות ממחויבויותיהן לזכויות אדם באמצעות מיקור חוץ והעברת הבעיות למשטרים שלא בהכרח רואים בהן בעיות, אלא הזדמנויות. למשל, ייבוא מוצרים זולים ממדינות בלתי־מפותחות הוא תופעה עולמית רחבה. אף שניתן לטעון ערכית נגדה, יש בה היגיון כלכלי ופוליטי. שונים הדברים באשר למיקור חוץ שפותר בעיה של מחויבות לא לזכויות אדם, אלא לזכויות בעלי חיים, ובאופן קונקרטי – לזכותם שהאדם לא יתעלל בהם. האם החברה יכולה להתנער ממחויבות להגן על בעלי חיים מאכזריות אנושית באמצעות העברת הפרקטיקות האכזריות לחו״ל? המאמר גורס שמבחינה דוקטרינרית, יבוא תוצרי התאכזרות בחו״ל עשוי להיחשב צורה נגזרת של עברה; ואילו מבחינה נורמטיבית, אין היגיון ואין ערך בדיכוטומיה האמורה. אין לעודד בשיטתיות את מיקור החוץ של מה שאסור לעשות לבעלי חיים בגבולות ישראל. אכזריות היא רעה כשהיא נעשית במישרין באופן מקומי; מימון האכזריות בחו״ל וצריכת מוצריה רעים באותה מידה, מוסרית ומשפטית. המאמר קורא להפסקה מוחלטת של היבוא האמור, כדי לעודד אפקט של מרוץ לפסגה וכדי לתת למדינות אחרות תמריץ לשיפור חוקיהן ולגילוי חמלה לבעלי החיים שבשטחן.

The post אסף הרדוף – רחוק מהעין, רחוק מהמצפון: מימון ישראלי לאכזריות זרה לבעלי חיים appeared first on המשפט.

ברמה הבסיסית ביותר, הטרור הוא התקפה על ההבחנות האנושיות. הטרור אינו מבחין בין אזרח לחייל, בין קטין לבגיר, בין טנק לאמבולנס, בין בית למוצב, מחנה צבאי ומקום קדוש. נהפוך הוא, כל הבחנה מנוצלת לרעה על ידי הטרוריסט, היודע כי הצד האחר ישתדל לכבד אותה ככל שביכולתו. בהתעלמותו מהבחנות אלה, שואף הטרור לערער את ההבחנה החשובה ביותר – ההבחנה בין צבא ובין ארגון טרור – שכן הוא מכריח את הצבא להשיב מלחמה באותם אמצעים ממש. על מנת להיות יעיל, ינסה הצבא להתעלם מההבחנות הקיימות בדיני המלחמה, אולם אם יעשה כן, ילך וידמה בעצמו לארגון טרור. במהלך האינתיפאדה האחרונה היינו עדים להפעלת טקטיקות לחימה חדשות שחוקיותן מוטלת בספק.

The post ליאורה בילסקי – תפקידו של המשפט במאבק בטרור appeared first on המשפט.

אכן, גל הטרור הפלסטיני הנוכחי מול מדינת ישראל שפרץ בספטמבר 2000, אף כי הוא כעל תחולה גאוגרפית אזורית, אינו אלא חלק ממאמץ טרור מקיף עולם, שהמשכו בפיגוע הרצחני בארצות-הברית ב-9.11.2001 המאבק הפך להיות בין העולם החופשי לבין ארגוני הטרור האיסלאמיים. ישראל כחלק מהאומות הדמוקרטיות מציבה אתגר בפני ארגונים אלו לנסות להכחידה. קצרה היריעה במאמר זה מלחקור את ההיבטים הגלובליים של תופעת הטרור, אך יש לראות את המתרחש באזורנו בראייה רחבה יותר, והתשובות שישראל נותנת למאבקה בטרור יונקות מכללי המשפט הבינלאומי וממשפטה הפנימי. המאבק בטרור הוא בעל צביון מיוחד. שלא כמאבק מזוין אחר, בין עמים או אומות, המוסדר בכללי המשפט הבינלאומי, אין המלחמה בטרור מוסדרת בכללים מיוחדים של המשפט הבינלאומי. אף שהמשפט הבינלאומי לא צפה מאבק מזוין של ארגוני טרור נגד אומות דמוקרטיות ולכן לא נערך בהתאם, רואות עצמן האומות הדמוקרטיות בעולם כבולות למגבלות של כללי המלחמה כפי שגובשו בכללי המשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי.

The post עמנואל גרוס – מאבקה של ישראל בטרור שנת 2002 – היבטים משפטיים אגב מצבע "חומת מגן" appeared first on המשפט.

ניתן לשאול מדוע וכיצד תומך הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (להלן: "ICRC") – ארגון הומניטרי המתבסס על עקרונות של ניטרליות והיעדר משוא פנים – בהקמתו של בית דין קבוע שישפוט אנשים בגין רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה ? במאמר זה אנסה לענות על כך.

The post אנה סגל – מדוע וכיצד תומך הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בהקמתו של בית הדין הפלילי הבינלאומי appeared first on המשפט.

במהלך העשור האחרון התפתחו ברחבי העולם סוגים שונים של הכרה משפטית בבני זוג מאותו המין כ"משפחה". בניגוד למשפט הישראלי, המכיר בזוגיות הומוסקסואלית באופן נקודתי בלבד במספר מצומצם של תחומי משפט, ניתן למצוא במשפט המשווה הכרה סטטוטורית מקיפה בקשרי הזוגיות החד-מינית. עקב מחקר שערכתי בנוגע לסטטוס המשפטי של זוגות חד-מיניים במשפט המשווה, מצאתי לנכון לסווג הסדרים אלו לארבע קטגוריות רחבות של הכרה משפטית בזוגיות הומוסקסואלית ולמספר קטגוריות משנה המיוחדות באופיין למדינה זו או אחרת.

The post יובל מרין – נישואין בין בני זוג מאותו המין והכשל שבאלטרנטיבות לרגולציה משפטית של זוגיות חד-מינית appeared first on המשפט.

בשנת 2009 אישרה הכנסת את חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009. על פי החוק, יונפקו לאזרחי ישראל תעודות זהות חכמות ודרכונים עם שבב אלקטרוני, הכוללים נתוני זיהוי ביומטריים שיישמרו במאגר מידע מרכזי. המאמר מסביר מהי מערכת ביומטרית ומהם הסיכונים והאתגרים שהיא מציבה לזכויות היסוד של האזרחים, ובעיקר הזכות לפרטיות. הוא סוקר את הוראות החוק במבט ביקורתי, המטיל ספק בנחיצות הקמתו של מאגר מידע ביומטרי לצורך קיום המטרות המוצהרות של החוק, ומתריע בפני הסכנות החמורות הנובעות ממאגר כזה. המאמר מפרט מדוע החוק יתקשה לעבור מעל המשוכה החוקתית שעשויים להציב בדרכו עותרים שונים; הן מבחינה פרוצדורלית, לנוכח חקיקתו כ"חוק על תנאי" המותנה באישורו של שר; והן מבחינה מהותית, מאחר שנחקק לתכלית לא ברורה תוך יישומו של אמצעי לא מידתי להשגתה. המאמר מפרט גם את המנגנונים הטכנולוגיים, הארגוניים והמשפטיים שהחוק מעמיד לצורך הגנה על פרטיות האזרחים ואבטחת המידע האישי שלהם. הטענה היא, כי חרף הבעייתיות של החוק בכללותו, קיימים בו כמה מנגנונים, המכונים כיום Privacy by Design, שראוי היה ליישם גם ביזמות חקיקה נוספות העלולות להשפיע על פרטיות המידע האישי של אזרחי ישראל.

The post עומר טנא – חוק המאגר הביומטרי: סיכונים והזדמנויות appeared first on המשפט.

תופעת האלימות המינית כלפי מהגרות העבודה בישראל היא תופעה שממדיה האמתיים טרם נחשפו. זאת, אף שמדי שנה מצטרפות מהגרות עבודה נוספות למעגל נפגעות התקיפה המינית. מספרן של המהגרות אינו ידוע, אבל מאפייניהן ברורים. מדובר בקבוצת נשים חלשה, שבדומה לכלל אוכלוסיית מהגרי העבודה בישראל, ממעטת לקיים מגע כלשהו עם רשויות השלטון. זאת, הן בשל הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בכך, הן בשל חששן מפני גירוש והן מאחר שאינן יודעות את זכויותיהן. מאמר זה הוא חלק מעבודת מחקר מקיפה שבוצעה במסגרת הלימודים הקליניים לתואר ראשון במשפטים. בשנת לימודיי השנייה נטלתי חלק בקליניקה בפרקליטות הפלילית, מחוז המרכז. במהלך עבודתי המעשית בקליניקה סייעתי בניהול תיקים פליליים רבים ומגוונים. במסגרת זו נחשפתי לתופעות שונות המתרחשות בחצרה האחורית של מדינת ישראל ואשר אינן זוכות להד תקשורתי או ציבורי. אחת מהתופעות הללו היא ביצוע עברות פליליות נגד אוכלוסיות מוחלשות בחברה ובכלל זה מהגרי עבודה. אחת התובנות המרכזיות שרכשתי במסגרת החיבור בין העולם האקדמי-תאורטי לבין העולם המעשי של עריכת הדין, היא שזהות קרבן העברה יכולה להשפיע רבות על ההליך הפלילי ועל התנהלותו.

The post אלן גופשטיין – אלימות מינית כלפי מהגרות עבודה בישראל בראי ההליך הפלילי appeared first on המשפט.

מאמר זה בוחן בראייה ביקורתית את הליך עיקול המיטלטלין בהוצאה לפועל, ועומד על הפוטנציאל הגבוה הטמון בו לפגיעה בצדדים שלישיים תמימים. עיקול מיטלטלין הוא אמצעי גבייה מרכזי במערכת ההוצאה לפועל בישראל, ונעשה בו שימוש נרחב על ידי נושים ובאי כוחם, על אף העלויות הגבוהות שבהן הוא כרוך. מדובר בהליך הטומן בחובו פוטנציאל גבוה לפגיעה בזכויות אדם, באשר הוא כרוך בכניסה כפויה לחצרים ובתפיסה בכוח של מיטלטלין והוצאתם למכירה. לפיכך נקבעו בדין תנאים והגנות שנועדו להבטיח כי צדדים שלישיים תמימים לא ייפגעו בשגגה מעיקול מיטלטלין. ברם, ניתוח נתונים אשר נצברו במחקר שערכה הקליניקה לדיני הוצאה לפועל, בצד נתונים שפורסמו על ידי רשות האכיפה והגבייה, מצביע על כך שההגנות שבדין אינן מספיקות, וכי פגיעה בצדדים שלישיים במהלך עיקול מיטלטלין הפכה חזון נפרץ. המאמר מנתח את הסיבות לכך ועומד, בין היתר, על העובדה שהרציונל המקורי של ההליך – תפיסת מיטלטלין יקרי ערך לשם מכירתם – אינו תקף עוד, וכי הטעם העיקרי שבבסיס ההליך כיום הוא הפעלת לחץ על החייב ועל בני משפחתו. לבסוף מציע המאמר דרכים לתיקון הדין הקיים באופן שיקנה הגנה מספקת לצדדים שלישיים תמימים מפני פגיעה מיותרת בזכויותיהם.

The post אסף דרעי – בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה? זכות הקניין של צדדים שלישיים בהליכי עיקול מיטלטלין בהוצאה לפועל appeared first on המשפט.

במאמר זה אבקש לתאר את מערכת היחסים המורכבת בין המשטרה לבין הנשים העוסקות בזנות; את קשיי האכיפה הניצבים בפני השוטרים מחד גיסא, לצד השפעותיה ההרסניות של אכיפה זו על הנשים מאידך גיסא. מאמר זה איננו נשען על מתודולוגיה מחקרית אמפירית קלאסית. בשל אופייה הייחודי של העבודה הקלינית, הוא מתבסס על ממצאיה: עשרות רבות של שיחות עם נשים בזנות, עם שוטרים ועם שחקנים נוספים בשדה המחקר – מקבלי החלטות בשירות המדינה, עורכי דין, עובדות ארגונים ואחרים. במילים אחרות: המחקר העומד בבסיסו של המאמר נערך מתוך הבנת תפקידן של הקליניקות כ"מעבדות לחקר המשפט ולפיתוחו", שבמסגרתן חוקרים הסטודנטים בקליניקה את הדין הקיים ואת דרך יישומו. עקב קשיי התקציב שהם מנת חלקן של כלל הקליניקות, כמו גם קשיים מחקריים רבים הניצבים בדרכם של חוקרים בכל הנוגע לאוכלוסיות שבהן מטפלות הקליניקות השונות, ספק אם ניתן להגיע כיום במסגרתן למחקר אמפירי במובנו הקלאסי. עם זאת, קורפוס הידע העצום הנצבר בקרב הקלינאים יכול ואף חייב להיות מתורגם לכתיבה אקדמית, שאני מקווה כי גיליון זה של "המשפט" הוא רק הסנונית הראשונה שלה. לפיכך, שני החלקים הראשונים של המאמר, העוסקים במשטרה ובזנות, נשענים ברובם על חומרים תאורטיים גרידא.

The post נעמי לבנקרון – מה לה לסטודנטית למשפטים בבית זונות? הרהורים על קליניקות משפטיות, שוטרים ונשים העוסקות בזנות appeared first on המשפט.

כותרת המאמר וכך גם השימוש התדיר שנעשה במונח "סחר בנשים", מנסים לשקף את המציאות העכשווית שבה גופן של נשים יולדות הופך להיות מקור הכנסה של אחרים, רק בשל תהליך הלידה שהן עוברות. מטרת מאמר זה היא למפות את הדרכים המגוונות שבהן מופק כסף מן היולדות בישראל – כמעט תמיד על חשבון זכותן החוקית לבחירה חופשית ולאוטונומיה על גופן, ולעתים קרובות מאוד אף על חשבון בריאותן ורווחתן. טענתי המרכזית היא כי מצב דברים זה אינו חוקי, לפחות מבחינה חוקתית, ואף אינו ראוי, בייחוד במדינת ישראל, המעודדת לידה כמעט בכל מחיר. במאמר זה אתמקד בעיקר בהוראת חוק הביטוח הלאומי משנת 1953 (להלן: "החוק"), שלפיה רק יולדות אשר מתאשפזות לצורך הלידה תוכלנה לזכות בכיסוי הוצאות הלידה שלהן מטעם המדינה, ובדמי כיס האמורים לעזור לה ברכישת ציוד בסיסי לרך הנולד. החוק הביא, תוך שנים ספורות, למעבר כמעט מוחלט של לידות מהבית אל בתי החולים. בפועל, ניתן בכך לבתי החולים מונופול על הטיפול ביולדות. אמנם היו ניסיונות לטעון שהאשפוז האמור מוצדק מבחינה בריאותית, אולם טענה זו מעולם לא הוכחה. בנסיבות אלה אני מוצאת לנכון להתייחס אל החוק כעוסק במתן מונופול כלכלי לכל דבר, ומכאן הניסיון להבין מיהם הנהנים ממנו ומיהם הניזוקים ממנו. בעמודים הבאים אטען כי החוק היטיב בבירור עם בתי החולים, בכלל, ועם הרופאים העובדים שם, בפרט. חשוב לציין, כבר עתה, כי רווחי הרופאים מתעשיית הלידה הושגו לרוב על חשבונן של המיילדות, שהן המטפלות המסורתיות של היולדות לאורך השנים. יתר על כן, בעיקר משנות השמונים ואילך, נכנסו בעלי אינטרסים נוספים לזירת הלידה, כגון יצרני טכנולוגיית לידה, נותני שירותים רפואיים פרטיים וכן עורכי דין המתמחים בתביעות של רשלנות רפואית. במאמר זה אתאר את האינטרסים הכלכליים של גורמים אלו בלידה. עם זאת, אתמקד בייחוד בחלקה של המדינה.

The post אומי לייסנר – תעשיית הלידה בישראל. appeared first on המשפט.

רשימה זו לא עוסקת בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות ובזכויות חוקתיות אחרות הקשורות להפגנות. הכתיבה על חופש הביטוי במשפט החוקתי הישראלי מקיפה מאוד, והיא עוסקת, בין היתר, בדילמות הכרוכות בהגנה על ביטוי פוגעני ואנטי-דמוקרטי, וכן בביטוי הפוגע ברגשות. אין בכוונתי לסקור את אמות המידה שהוכרו בפסיקה לאישור הפגנות ולנתח את ה"בעד" ואת ה"נגד", להציע את ה"מחד גיסא" ואת ה"מאידך גיסא". תחת זאת, אני מבקש להציע התבוננות בשאלות אלה ואחרות, המשיקות להן, מן הזווית הצרה הבאה: מה ניתן ללמוד על גישת בג"ץ ליחסי מיעוט מול רוב מפסקי הדין העוסקים בעתירות לביטול מצעדי הגאווה בירושלים ולאישור צעדת הימין הקיצוני באום אל פאחם? כפי שאטען, הקריאה בעתירות הללו בצוותא מצביעה על חוסר עקביות מעניין בפסיקה של בג"ץ. חוסר עקביות זה מלמד על כך שבג"ץ זהיר יותר בהנמקותיו כלפי עותרי הימין והציבור היהודי-דתי מאשר כלפי הומואים, לסביות וערבים. במאמר זה אני מבקש להתמקד בהיבט צר זה בלבד, תוך מודעות למורכבות העקרונית הקשה שסוגיית חופש הביטוי אוצרת בחובה, הן מבחינה תאורטית והן מבחינה מעשית.

The post צבי טריגר – בין ירושלים לאום אל פאחם: על מה שיש ועל מה שאין בפסיקת בג"ץ בעניין מצעדי הגאווה בירושלים וצעדת הימין הקיצוני באום אל פאחם appeared first on המשפט.

אחד מפסקי הדין הקנוניים שבכתיבתם השתתפה השופטת מרים בן-פורת הוא ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, ד"נ 77/9 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ. על הפרק עמדה כתבה אשר פורסמה בעיתון "הארץ", ובה הוטחה ביקורת קשה כלפי מנכ"ל חברת החשמל, מר יעקב פלד. בעקבות זאת תבעו חברת החשמל ומר פלד את עיתון "הארץ" על הוצאת דיבה. בגלגולה הראשון של פרשה זו נותר פסק דינה של השופטת בן-פורת (פסק דין שרשימה זו תעסוק בו בהרחבה) בדעת מיעוט. בדיון הנוסף ישב כאב בית דין מ"מ הנשיא (כתוארו דאז) לנדוי ואתו השופטים עציוני, י' כהן, שמגר ובן-פורת. השופט לנדוי בפסק דין ארוך ומנומק צידד בדעתה של השופטת בן-פורת. השופט שמגר נשאר במיעוט. פסק דין הארץ נגד חברת החשמל חשוב מכמה היבטים. מן ההיבט הדוקטרינרי הוא חשוב בשל הפרשנות שהוא מעמיד לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965) להלן: "חוק איסור לשון הרע"), ובמיוחד להגנת תום הלב הניתנת לעיתונות. ביקשתי מהשופטת בן-פורת שתעניק לי ריאיון ובו תפרוש את קווי מחשבתה בעניין פסק הדין הארץ נגד חברת החשמל והרי הם לפניכם, הקוראים.

The post פנינה להב – ריאיון עם כבוד השופטת בן-פורת בעניין הארץ נגד חברת החשמל ועוד סוגיות. appeared first on המשפט.

הדמוקרטיה, במובן הרחב של המושג, היא יצור רגיש ופגיע. בהיותה כזו, קיומה אינו מובטח, ומה שמסוכן לא פחות – היא עלולה להתרוקן מתכניה המהותיים, ובעיקר ממחויבותה להגן על זכויות אדם. הטרור מציב למדינה הדמוקרטית שנגדה הוא פועל אתגר קשה: כיצד להגן ביעילות על חיי התושבים, מבלי לאבד את מהותה הדמוקרטית כמדינה המחויבת לשלטון החוק, להפרדת רשויות ולזכויות אדם. בשורות הבאות אבקש לעמוד על הבעייתיות המיוחדת שבהתמודדות עם טרור מנקודת ראות דמוקרטית, ואעיר הערות אחדות על הדרכים שנקטה, ועודנה נוקטת, מדינת ישראל במאבקה נגד הטרור. בד בבד אבחן באיזו מידה עומדת ישראל באתגר זה.

The post מרדכי קרמניצר – טרור ודמוקרטיה והמקרה של ישראל. appeared first on המשפט.

פסק דינה של השופטת מרים בן-פורת בעניין מ.י.ל.ן. עוסק בסוגיית המתח בין חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת מחד לבין ההגנה על הפרטיות מאידך. הוא קובע שורה של קביעות חשובות שהוסיפו לביצור מעמדם של חופש הביטוי וחופש העיתונות בישראל. תרומתו הייחודית, ולטעמי, התרומה החשובה מכול, היא בהצבת גבולות ברורים וראויים לכל אחד מסוגי חופש אלה בהקשר של הגבלת החדירה לפרטיות על ידי אמצעי התקשורת. מטרות רשימה זו הן להציג את עיקרי הפסק ולבחון את נימוקיו.

The post איל בנבנשתי – ה"הפתעונת" והמצלמה הנסתרת: על עיתונות, פרטיות, סקרנות ומציצנות. appeared first on המשפט.

המכשול שמדינת ישראל החלה בבנייתו בשנים האחרונות ואשר מכונה במאמר זה "גדר ההפרדה", יוצר כבר עתה הפרדה מרחבית ברורה בין מרבית ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית המצויה בשטח המכונה לרוב "הגדה המערבית" או "יהודה ושומרון", לבין שטחי מדינת ישראל. הקטע הצפוני של גדר ההפרדה הושלם ברובו וכך הדבר באזור ירושלים. החלק הדרומי של הגדר, מירושלים דרומה בואכה מדבר יהודה, הושלם רק בחלקו הקטן. המקרה של העיר ירושלים וסביבתה שונה מהותית מאזורים אחרים שבהם עובר (או מתוכנן לעבור) תוואי גדר ההפרדה, וזאת משום שלאורך ההיסטוריה המודרנית של העיר, פרט לתקופה קצרה יחסית של תשע-עשרה שנים (1967-1948), היא היוותה מוקד משותף מבחינה תפקודית לאוכלוסיות השונות המתגוררות בה ובסביבתה. עובדה זו בולטת מאוד גם בהקשר של שירותי הרפואה. לא בכדי יעסוק אפוא מאמר זה בשאלת נגישותםשל שירותי הבריאות שבאזור ירושלים לאוכלוסייה הפלסטינית. חשוב להקדים ולציין שאף שקיימת אוכלוסייה ישראלית נכבדת בשטחים שמחוץ לגדר ההפרדה, יתרכז הדיון במאמר זה בעיקר באוכלוסייה הפלסטינית שבשטחים אלה.

The post נעם שובל ואסף שטרן – השפעת גדר ההפרדה על נגישות לבתי חולים appeared first on המשפט.

ב-12 בספטמבר 2005 השלימה מדינת ישראל את "תכנית ההתנתקות", שבמסגרתה פינתה התנחלויות, בסיסי צבא וכוחות קרקעיים מרצועת עזה. לפינוי זה קדמה נוכחות קבועה של הצבא הישראלי ברצועת עזה שנמשכה מאז שזו נכבשה על ידי ישראל מידי מצרים בשנת 1967. במסמכים רשמיים ובהצהרות לציבור, מסרה ישראל שמטרתה ביישום התכנית היא להקטין את החיכוך ולשים קץ לאלימות ולאבדן החיים, הנגרמים מהעימותים שבין החיילים והמתנחלים הישראליים הנוכחים ברצועת עזה באופן קבוע לבין הפלסטינים תושבי הרצועה. מדינת ישראל תיארה גם את תכנית ההתנתקות כאמצעי לשיפור המצב הכלכלי והרווחה החברתית של תושבי רצועת עזה, שעיקרו מתן הזדמנות לאחרונים לנהל את ענייניהם בעצמם. במסמכים הרשמיים עוד נמסר, שתכנית ההתנתקות "תשלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה אנו מבקשים להוכיח במאמר זה כי בניגוד לרטוריקה ששימשה לתיאור תכנית ההתנתקות, מדינת ישראל לא ויתרה, למעשה, על שליטתה ברצועת עזה, אלא רק הסירה מרכיבי שליטה אחדים ובד בבד הידקה את אחיזתה במרכיבים אחרים. אכן, האופן שבו מימשה מדינת ישראל את שליטתה ברצועת עזה מאז ספטמבר 2005 – בין היתר על ידי הטלת הגבלות חמורות על תנועת אנשים וטובין אל רצועת עזה וממנה ועל ידי אחיזה איתנה במימון שירותים ציבוריים – תרם ליצירת משבר כלכלי והומניטרי ברצועה. משבר זה, לא היה כדוגמתו ב-38 שנות השליטה הישראלית הישירה, שקדמו לנסיגתם של הכוחות הקרקעיים הקבועים.

The post שרי בשי וקנת מן – שליטה ואחריות: מעמדה המשפטי של רצועת עזה לאחר "ההתנתקות" appeared first on המשפט.

מאמר זה עוסק בשאלה "האם מוטלת חובה אתית או אחריות חברתית על עורך הדין כאשר לנגד עיניו מתרחשת מהפכה?" מאמר זה מציג את התפיסה המסורתית שלפיה הפרופסיה המשפטית היא שמרנית, ומכאן מצופה מעורכי דין להתנגד למחאות שמטרתן לערער על הסדר המשפטי־חברתי. כדוגמה לתפיסה זו נביא את היעדרם של עורכי הדין ממחאת קיץ 2011 בישראל. בהמשך המאמר נבקש לערער את התפיסה המשרנית של עורכי הדין, ולהציג תפיסה שלפיה עורכי דין יכולים להיות מהפכניים, להתנגד לסדר הקיים ולהיאבק למען קידום זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. נמחיש תפיסה זו באמצעות סקירת מעורבותם של עורכי הדין באירועי "האביב הערבי", מעורבות שהקנתה לגיטימציה לקריאה המהפכנית. לבסוף, נטען כי עתות מהפכה מציגות בפני עורך הדין דילמה בין החובה להגן על שלטון החוק ולשמר את הסדר המשפטי, העשויה להיות כרוכה בהתנהגות אנטי־מהפכנית, ובין האחריות החברתית לקדם את שלטון החוק ולשפר את הסדר המשפטי, שעשויה להיות כרוכה בקידום המפכה, בייחוד כשמדובר במהפכה דמוקרטית. בבסיס המאמר מובאת הטענה כי יש לזנוח את התדמית השמרנית של עורכי הדין ולהכיר בכך שיכולה להיות להם גם תדמית אקטיביסטית בעלת אחריות חברתית, ואשר מוסריות החוק ושלטון החוק, במובנו המהותי, הם שולחיהם, לא פחות מלקוחותיהם.

The post יניב רוזנאי וקארין פאר פרידמן – עריכת דין מהפכנית appeared first on המשפט.

המאמר מנתח חלק מהגותו הבין-לאומית של יצחק ברויאר (1883–1946) – משפטן והוגה חשוב של אגודת ישראל. פרט לפן האוטופי של הגותו, יש לביקורתו ולהגותו השלכות פרגמטיות – שחלקן מקוריות ומעוררות מחשבה. ברויאר מבקר בחריפות את המושג "ריבונות", ורואה בו כפירה. בעיניו הוא העילה המרכזית למלחמות ולסבל אנושי בעולם. לדעתו, ריבונות מתבטאת גם באינדיבידואליזם – ריבונות היחיד. לטעמו, הבסיס האפשרי היחידי לקיום אנושי הוא עליונות שלטון המשפט (האלוהי) – אל מול הפוליטיקה והכוח. ברויאר מבקר גם את האוניברסליזם ואת מרכיב ה"זכויות" שבמושג זכויות האדם. לטעמו, שניהם מוטעים מבחינה מושגית, ומרעים את גורל האדם במקום להטיב אותו. הוא מתנגד ללאומיות המוחלטת הרעה בעיניו (ששיאה במדינת הלאום), ומעמיד מולה לאומיות יחסית. הוא מציג את הלאומיות היהודית, את חוקי התורה וההלכה ואת המטא-היסטוריה היהודית כמודל ואופציה חלופיים. הוא גם רואה במשטר המנדטים של חבר הלאומים ובפרויקט המשפט הבין-לאומי התפתחות ראויה ודגם חלופי חשוב. הוא מבקר את ההתפתחות בפועל של המשפט הבין-לאומי ומוסדותיו בזמן אמת.

The post עמוס ישראל־פליסהואור – ביקורת חרדית של ריבונות, אינדיבידואליזם ומושג זכויות האדם: הגות לאומית ובין-לאומית דתית של הרב ד"ר יצחק ברויאר appeared first on המשפט.

המאמר בוחן מחקרית והשוואתית את חשיבותם של עורכי דין בישראל לשיח הציבורי ולביקורת חברתית-פוליטית. המאמר מסביר את חשיבותם העקרונית של עורכי דין למשטרים פוליטיים ובמיוחד לדמוקרטיות. בנוסף, המאמר מציג לראשונה נתונים השוואתיים מקוריים, שמלמדים כי בישראל שיעור עורכי הדין הגבוה בעולם הדמוקרטי ביחס לגודל האוכלוסייה. בעקבות זאת מנסה המאמר לנתח מהי המשמעות של עורכי הדין הישראלים – יהודים וערבים-פלסטינים – להתפתחות דמוקרטיה בישראל ושיח ציבורי בה. המאמר מלמד כי אמנם עורכי הדין בישראל תרמו מאוד לקידום נאו-ליברליזם, במיוחד כלכלי, הרי דווקא בתחום של זכויות אדם הייתה תרומתם של מוגבלת מאוד באופן יחסי. המאמר אינו רק תורם מידע חשוב על מקצוע עריכת הדין בישראל, על בסיס נתונים ראשוניים ומקוריים, ולא רק מציב את עורכי הדין בישראל באור השוואתי, אלא גם מראה כי שתיקתם החברתית-פוליטית של עורכי הדין בישראל בתחומים של הפרות של זכויות אדם בולטת דווקא בהשוואה לפעילותם בתחום הכלכלי-חברתי הנאו-ליברלי.

The post גד ברזילי – השפה הדו-ערכית של עורכי דין בישראל: פוליטיקה ליברלית, כלכלה ליברלית, שתיקה והתנגדות appeared first on המשפט.

עורכי דין ברחבי העולם מושפעים מכוחות מנוגדים. מצד אחד גישות שוק תחרותיות מבקשות לראות בעורכי דין נותני שירותים כמו כל סקטור אחר – רואי חשבון, אדריכלים, רוקחים ומהנדסים. לפי גישה זו "אין שום דבר מיוחד בעורכי דין", ועליהם לספק את השירות שבמומחיותם באופן המאפשר תחרות חופשית ללא חסמים וללא מנגנוני סגירות תוך שמירה על איכות השירות לצרכן. מן הצד האחר, יש המבקשים מעורכי דין לפעול באופן המחזק את מחויבותם הציבורית: להנגיש את המשפט לקבוצות חלשות, לגלות אחריות להגנה על זכויות אדם ושלטון החוק – וכל זאת מכיוון שהמשאב שבו הם עוסקים הוא משפט – משאב ציבורי חיוני להגנה על שלטון החוק והדמוקרטיה. הרשימה מתארת את הגישות השונות ואת האופן שבו הן פועלות על מקצוע עריכת הדין בישראל בשני העשורים האחרונים.

The post נטע זיו – עריכת דין בעידן גלובלי: מה צופן העתיד לעורכי דין? appeared first on המשפט.

הספר "זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות בישראל", בעריכת יורם רבין ויובל שני, מרכז אוסף מאמרים הדנים באספקטים שונים של זכויות האדם החברתיות והכלכליות, ובכך זוכה לראשונה ענף זה של תורת זכויות האדם – שהוזנח יחסית לזכויות האזרחיות והפוליטיות – למקום בספרות המשפטית הישראלית. למפעל זה חשיבות מיוחדת בעידן הגלובליזציה הניאו-ליברלית, שבו גדלו הפערים הכלכליים בין האוכלוסיות המוחלשות לבין בעלי ההכנסות הגבוהות, בין מדינות, בתוך מדינות ובתוך הפירמה העסקית. כך, למשל, במרבית המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, ה- OECD, התרחב אי- השוויון בעשורים האחרונים לעומת העבר. ישראל, למרבה הצער, מהווה אחת הדוגמאות הקיצוניות לעקומה חדה של הגדלת הפערים. במציאות זו, הדיון בזכויות החברתיות, המבטאות רצון לאזן בין ליברליזם ובין רווחה, רלוונטי באופן מיוחד בישראל.

The post פרנסס רדאי וערן גולן – חוקתיזציה של זכויות חברתיות – על "זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל" (יורם רבין ויובל שני עורכים) ואחרית דבר בעניין בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר appeared first on המשפט.

ביום שלישי, 19 במאי 1998, קיבלה כנסת ישראל את חוק חופש המידע. בכך הצטרפה ישראל לשורה של מדינות מערביות שבמהלך שנות ה-90 הכירו בחיוניותו של חוק חופש המידע להבטחת זכויות האזרח, לקיומה של דמוקרטיה בריאה, לחברה אזרחית פתוחה ולמאבק בשחיתות. נוסח החוק שהתקבל גובש באופן ראשוני על ידי ועדה ציבורית שהוקמה בעקבות לחץ ציבורי ופרלמנטרי. ההרמוניה ששררה בעת קבלת החוק, העובדה שנתקבל פה אחד ללא הסתייגויות והחיבוק החם שזכה לו הן מהאופוזיציה, הן מהקואליציה והן מהממשלה, הבטיחו לכאורה את הקרקע הנוחה ביותר להטמעתו של החוק במערכות השלטון וליישומו המוצלח. זמן קצר בטרם התקבל החוק התבטא שר המשפטים דאז צחי הנגבי, שקבלת החוק תביא ל"ממשל פתוח, זמין, נגיש לכל אזרח ולכל תושב, חברה דמוקרטית יותר בריאה ואיכותית". פרופ' זאב סגל בספרו "הזכות לדעת באור חוק חופש המידע", שנתפרסם כשנה לאחר כניסתו של החוק לתוקף, מתאר את תכליתו של החוק, שהיא "להנהיג בישראל את 'מהפכת השקיפות' ". סגל הוסיף והגדיר כמה תנאים להשגתה של מטרה זו. שבע שנים לאחר קבלתו של החוק, ניתן לבחון באיזו מידה התמלאו תנאים אלה – והאם הושגה השקיפות המיוחלת.

The post יורם רבין ורועי פלד – שבע שנים לחוק חופש המידע: האם הושגה השקיפות המיוחלת? appeared first on המשפט.

בחלק הראשון של המאמר, יציג הכותב את עיקרי הרקע לסוגיית זכויות עובדים בעת חילופי מעבידים בדין המצוי. בחלק השני של המאמר יתאר וינתח באופן ביקורתי את התגלגלות הפרשה שנדונה בפרשת רמת"א בבתי הדין לעבודה ובבג"ץ. מכיוון שפסק דינו של בג"ץ ארוך ומורכב, נסקור בפירוט רב יחסית את עמדותיהם של השופטים קודם להבאת עמדתנו שלנו. בחלק השלישי של המאמר יבקש הכותב לשרטט קווים מנחים להסדר חקיקתי אפשרי של סוגיית מעמד העובדים בעת חילופי מעבידים.

The post פרנסס רדאי וגיל־עד נועם – זכויות עובדים בעת חילופי מעבידים בעקבות בג"ץ הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ appeared first on המשפט.

בשלב הראשון במאמר, יתמקד הכותב בזיהוי ובמיפוי השימוש הלשוני בביטוי כבוד האדם בחוקות ובמסמכים בין-לאומיים. הכותב יבקש לציין, כי במסגרת מאמר זה ימעיט לעמוד על המובנים השונים הכרוכים בכבוד האדם מבחינה פילוסופית, ולא ינסה להעניק צידוק לרעיון הזכות לכבוד האדם. בנוסף, הוא יתמקד בשימושים המשפטיים הדבוקים בו בפועל במסמכים מכוננים של זכויות אדם ובשניים ממאפייניו שניתן להסיק משימושים אלו. למעשה, במדינת ישראל מעולם לא ניתן צידוק לקיומה של הזכות לכבוד האדם, וקיומה הונח א-פריורית על ידי משפטנים. הדעות אמנם חלוקות באשר לתוכנה ולהיקפה של זכות זו, אולם עצם קיום הזכות אינו מוטל
בספק. על כן הפרדת הדיון בין המצוי בפועל במסמכים משפטיים שונים, לבין הרצוי מבחינה עקרונית, תאפשר, ואף תצריך, מבט מחודש ומפוכח יותר באשר לשימושים המשפטיים הנעשים בביטוי "כבוד האדם" במדינת ישראל. בשלב השני, יציג את השתלשלות האירועים שהובילו לניסוח חוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו כך שתשתמע מתוכנו הזכות לכבוד האדם. ניסוח זה, כפי שיוברר, הנו פרי תהליך חקיקתי חפוז, שלא לזמר רשלני. לאור שני החלקים הקודמים אאיר כמה סוגיות והשלכות בדרך פירושה של הזכות לכבוד האדם בבית המשפט העליון החל משנות התשעים.

The post דורון שולצינר – כבוד האדם – הצדקה, לא זכות appeared first on המשפט.

במאמר זה אעסוק באופן הערכת הפיצוי בגדר ראש הנזק של פגיעה בזכות לאוטונומיה. משהכיר בית המשפט בראש הנזק של פגיעה בזכות לאוטונומיה, עולה השאלה כיצר יוערך הפיצוי בגדרו. מטרתו של מאמר זה היא לבחון את הגישה שאומצה באשר לסוגיה זו בפסק הדין ואת הגישות האפשריות האחרות באשר לסוגיה, וכן לבחון , בחינה ביקורתית, את השאלה מהי הגישה הראויה באשר לאופן הערכת הפיצוי בגדר ראש נזק זה.

The post נילי קרקו־אייל – אופן הערכת הפיצוי בגדר ראש הנזק של פגיעה בזכות לאוטונומיה appeared first on המשפט.

המשפט הישראלי מכיר בהקשרים מסוימים בפיצוי בשל פגיעה באוטונומיה. במאמר זה אבחן פן אחד וחדיש של ההגנה המוענקת על ידי המשפט לאוטונומיה של הפרט – פיצויים הנפסקים בשל עצם שלילת כוח הבחירה של התובע כיצד לפעול.

The post צחי קרן־פז – פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה: הערכה נורמטיבית, התפתחויות עכשוויות ומגמות עתידיות appeared first on המשפט.

חיים כהן היה מוכן ומזומן לתת פומבי לרעותיו בענייני ציבור, במיוחד בענייני שלטון תקין, זכויות אדם וצדק חברתי. הוא אפילו ראה עצמו מחויב מבחינה חברתית להשמיע את קולו כל אימת שסבר כי יש צורך להתריע על תקלה או להזהיר מסכנה. לא פלא שהוא נעשה, לאחר שפרש מבית המשפט, מוקד עלייה לרגל. הרדיו והטלוויזיה חיזרו אחריו ושמחו לראיין אותו. קולו, דמותו ודעותיו נעשו, כביכול, בני בית אצל רבים. אנשים רבים מרחבי הארץ , לא פעם אנשים שלא הכיר כלל, היו מתקשרים אליו ומבקשים לשטוח בפניו בעיות אישיות או שאלות עקרוניות. הוא היה נוהג להשיב להם בכתב ידו היפה או לקבל את פניהם בביתו. לתשובות שנתן הייתה סמכותיות נדירה שנבעה לא רק ממעמדו אלא גם מאישיותו. אנשים נטו לאמץ את דבריו ולהסתמך עליו. אם יש רבי חילוני , דומה לרבי של חסידים, חיים כהן היה רבי כזה.

The post יצחק זמיר – השופט חיים ה' כהן האיש והרוח appeared first on המשפט.

במאמר זה תידון סוגיית המבוא לחוקה. תחילה יוצגו היבטים תאורטיים באשר למבוא לחוקה ותכניו בכמה מדינות. לאחר מכן יוצגו תפקידיו הלא משפטיים של המבוא לחוקה במדינות אחדות בעולם. בהמשך יוצגו שלושה מודלים באשר למעמדו המשפטי: מעמד טקסי-סימבולי, מעמד פרשני ומעמד חוקתי – מקור עצמאי מחייב לזכויות אדם ולערכי יסוד. ולבסוף יידונו השאלות אם למדינת ישראל יש מבוא לחוקה; אם ראוי שהכרזת העצמאות תשמש כמבוא לחוקה; מהו המעמד המשפטי הראוי שיהיה למבוא לחוקה לכשיחוקק.

The post אמנון רובינשטיין וליאב אורגד – המבוא לחוקה ומעמדו המשפטי: המקרה של ישראל appeared first on המשפט.

במאמר זה, לאחר דיון קצר בבעייתיות הטבועה במושג השוויון (פרק ב'), אציג את נוסחת השוויון האריסטוטלית (בפרק ג') ותפיסת שוויון החירות הליברלית (בפרק ד'), תוך הדגשת נטייתם של שני הרעיונות הללו לשמרנות חברתית. לאחר מכן אציג (בפרק ה') את שוויון הכבוד הסגולי (וכבוד המחיה) תוך הדגשת הפוטנציאל הרפורמטורי הגלום בהשקפת עולם זו. הטיעון כולו מעודד שימוש בחוק-היסוד ובכבוד האדם הקבוע בלבו ביתר שאת למאבק בסוגים שונים של הפליה מושרשת.

The post אורית קמיר – מדוע עדיף (שיוויון) כבוד האדם על שיוויון החירות? appeared first on המשפט.

רשימה זו תפתח בהצגת המחלוקות העיקריות שנתגלעו בין השופטים בפסק הדין בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם, 14.05.2006), תוך הדגשת התפיסות השונות שהציעו השופטים ברק וחשין בעניין המנגנונים החוקתיים המאפשרים הגבלת זכויות, ובחינת יישומן של תפיסות אלה בתחימת הזכות לחיי משפחה. בהמשך אתמקד בפסק הדין של השופט חשין, ואבחן היבטים מסוימים של הדיון שמתקיים בפסק דינו. אטען כי מסגרת הדיון, זו שמבחינה בין ישראל ל"אוטופיה", הנה בעלת משמעות קשה ומרחיקת לכת מבחינת האפשרויות שהיא פותחת לשלילת זכויות: מסגרת דיונו מאפשרת להגביל את היקפן של זכויות בשל אינטרסים ביטחוניים מבלי להידרש כלל לבדיקה במסגרת פסקת ההגבלה; היא מסמנת את תושבי השטחים כנתיני אויב ומרמזת ללגיטימיות של שיקולים דמוגרפיים כעילה להגבלת זכויות של אזרחים ישראלים.

The post אייל גרוס – מאוהב לאויב: צדק, אמת, יושר ושכל ישר בין ישראל לאוטופיה בבג"ץ חוק האזרחות appeared first on המשפט.

כל תורה פרשנית משפטית חייבת לכלול מענה לשתי רמות שונות של שאלות: מהן התכליות שבאה הפרשנות המשפטית לקדם ומהו המשקל שיש לתת לתכליות אלה במסגרת הפרשנות, כאשר הן מתנגשות זו בזו. לפיכך, בחלק הראשון של המאמר אעסוק בשלב איתור התכליות שהפרשנות המשפטית באה לקדם. יוצג בו הוויכוח בין דוורקין לבין רז בעניין זה. בחלק השני של המאמר אעסוק בשלב מתן המשקל לתכליות, שבאה הפרשנות המשפטית לקדם. הוויכוח הסוער שנלווה להלכת אפרופים נוגע בדיוק בכך. תיבחן בו הגישה המילולית, האובייקטיבית והסובייקטיבית לפרשנות החוזית. הגישה הפרשנית הסובייקטיבית, שאינה מציבה תנאים מוקדמים לקבילות ראיות, היא הראויה במקומותינו, דווקא נוכח היותה של מדינת ישראל מדינה רב-תרבותית. הוויכוח הנלווה להלכת אפרופים מראה עד כמה חסרה הגותו הפרשנית של רז בכל הנוגע לשלב מתן המשקל לתכליות הפרשניות. בחלק השלישי והאחרון של המאמר אבחן שאלה עיונית עמוקה יותר. דווקא לאור עושר התכליות שבאה הפרשנות המשפטית להגשים, ודווקא לאור מורכבות האיזון בין התכליות הללו, עולה השאלה אם ניתן לפתח תורה פרשנית אחידה, החלה על כל הטקסטים המשפטיים כולם, פרטיים וציבוריים כאחד. נראה שתשובתו של רז היא בשלילה, ואילו ברק הראה כי מהלך כזה הוא אפשרי, שכן גם פרשנות החוזים, למשל, כוללת תכלית אובייקטיבית של קידום ערכי היסוד של השיטה וזכויות חוקתיות. אך תכלית זו אינה מתאימה לכל החברות הדמוקרטיות, וודאי שלא לחברות רב-תרבותיות שסועות כמו החברה הישראלית. ערכים אלה ראוי שיוחדרו למערכת היחסים החוזית "מבחוץ" ולא באמצעות פרשנות. בכך מוצבים גבולות ראויים למה שהפרשנות החוזית יכולה להשיג, ולמה שאין להרכיב על גבה, בחברה רב-תרבותית שסועה.

The post גרשון גונטובניק – מחשבות על אודות פרשנות, פרשנות חוזים וגבולותיה appeared first on המשפט.

מאמר זה בוחן באופן ביקורתי את תזת קדימות הערכים על פני זכויות, שלפיה לערכים יש קיום בלתי-תלוי בזכויות והערכים קובעים את היקף הזכויות ואת עצמתן. המאמר מצביע על הקשיים של תזת קדימות הערכים להסביר את שיח הזכויות ומציע במקום זאת את תזת ההדדיות, שלפיה ערכים משפיעים על היקף הזכויות ועל עצמתן ואולם גם הזכויות משפיעות על תוכן הערכים.
זכויות משפטיות הן חלק ממערך של פרקטיקות חברתיות אשר מעצב ומבנה ערכים כמו אוטונומיה, או מימוש עצמי. ההגנה על זכות (למשל הזכות לחופש הביטוי) בשמו של ערך מסוים (למשל אוטונומיה) מסייעת לעצב את הערך וכן לאפשר לפרטים לממש אותו בחייהם. זכויות אינן רק מבע של הערכים העומדים בבסיסן; הן משתתפות בהבניית ערכים אלה.
עמדה זו מנביעה מסקנות חשובות. בין היתר, היא מסבירה מדוע "הפרדיגמה הרציונליסטית" שלפיה שיח הזכויות הוא ביסודו של דבר שיח ערכים איננה נכונה. היא גם מסבירה מדוע יש חשיבות בהכרה מפורשת במגילות הזכויות. הגנה "אקראית" שאיננה מודעת לאופן שבו זכויות משרתות את הערכים העומדים בבסיסן איננה מספיקה להבטיח את מימוש הערכים העומדים בבסיס הזכויות.

The post אלון הראל – זכויות וערכים: הערות ביקורתיות על תזת קדימות הערכים על פני זכויות appeared first on המשפט.

זכותו של אדם להליך הוגן היא אחת מזכויות היסוד במדינת חוק. הגישה המקובלת כיום היא כי חוק-יסוד : כבוד האדם וחירותו מכיר בזכות הפנייה לבית המשפט, הכוללת את הזכות להליך הוגן, כזכות חוקתית. זכות היסוד להליך הוגן נקבעה בכמה הצהרות בינלאומיות הקובעות מה נכלל בזכות זו. זכותו של אדם להליך הוגן הוכרה הן לעניין משפטים פליליים והן לעניין משפטים אזרחיים. הזכות להליך הוגן כוללת הליך שיישמע בפני בית משפט בלתי תלוי ועצמאי. כדי להגשים זאת נקבעו הוראות הנוגעות לאי-תלותו של השופט ולעצמאותו בחוק-יסוד : השפיטה. אי-תלות שיפוטית מאפשרת לשופטים להגן על זכויות האדם ולאכוף אותן ללא חשש מהרשות המחוקקת או המבצעת. על כן אי-התלות השיפוטית אינה פריבילגיה של השופט, היא נועדה להגן על האזרחים, שרק שופט בלתי תלוי ועצמאי יכול להגן עליהם השופטים במלחמתם על אי-תלותם ועצמאותם אינם מגנים על כבודם, הם מגנים על הדמוקרטיה. הם מגנים על זכויות האדם בכלל ועל זכותו של אדם למשפט הוגן בפרט.

The post מיכל אגמון־גונן – אי-תלות שיפוטית? האיום מבפנים? appeared first on המשפט.