The post אסף חמדני וקובי קסטיאל – בעלות מבוזרת, שליטה ושיתופי פעולה בין גופים מוסדיים במינוי דירקטורים appeared first on המשפט.

The post דב סולומון ואופיר ויצמן – חובות אמונים, חובות זהירות ושיקול הדעת העסקי של גופים מוסדיים appeared first on המשפט.

The post עידו באום, ליאור אלונה גולדמן ורולא חליחל – מחשבות על הכוונות והיישום של חוק החברות בחלוף עשרים שנים – שיחה עם דוידה (דידי) לחמן־מסר appeared first on המשפט.

The post מיכל אגמון־גונן – לא עוד מועדון לגברים בלבד: חובתם של המשקיעים המוסדיים לקדם שוויון לנשים בדירקטוריון appeared first on המשפט.

בשני העשורים שחלפו מאז חקיקתו, סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט–1999, העוסק בתכלית החברה, לא הטביע את חותמו על דיני החברות בישראל. למרות שלשון החוק עצמה פרוגרסיבית יחסית, ועשויה הייתה להוות כר נרחב למחשבה משפטית מחודשת על תכלית התאגיד המודרני, בתי המשפט, כמו גם תובעים פוטנציאליים, כמעט שלא עשו בו שימוש. לטענת המאמר, בזמן שחלף מאז חקיקת הסעיף, נוצרה מציאות תאגידית, פוליטית, חברתית ומשפטית המחייבת מחשבה מחודשת על הסעיף, על נוסחו, ועל השימוש האקטיבי שיש לעשות בו – הן בידי בתי המשפט, והן בידי נפגעים מהתנהגות בלתי אחראית של תאגידים. מציאות חדשה זו כוללת, בין השאר, את שינוי משוואת הכוחות בין התאגיד לבין המדינה ואת שינוי הציפיות החברתיות מתאגידים. נדרשת אפוא תפישה מחודשת באשר למקומם של תאגידים בחברה, המעבירה את מרכז הכובד מהשיח הקלאסי, הבוחן את שאלת תכלית התאגיד במסגרת תפישתו כגוף פרטי הפועל במרחב הכלכלי, אל עבר נקודת מוצא הפוכה, הרואה בשאלת תכלית התאגיד שאלה משנית לשאלת אחריותו של התאגיד וחובותיו. אימוץ תפישה כזו יחולל את השינוי הנחוץ באקלים המשפטי, שיאפשר בתורו לראות בחוק החברות מקור לזכויות של קהלים שהתנהגותם הבלתי אחראית של התאגידים פוגעת בהם.

The post רונית דוניץ־קידר ועופר סיטבון – דיני החברות בישראל: משיח של תכלית לשיח של חובות ואחריות appeared first on המשפט.

מאמר זה, אשר נכתב במלאת עשרים שנים לחקיקת חוק החברות ומאה שנים לפסק הדין Dodge v. Ford, שעסק בשאלת תכליתה של החברה ובהיקף שיקול הדעת וחובותיהם של נושאי המשרה בה, בוחן את התמורות המשמעותיות שחלו מאז, ובעיקר בשנים האחרונות, בשאלת תכלית החברה. תמורות אלה, בעולם העסקים ובעולם המשפט כאחד, נסקרות במאמר ומצביעות על שינוי יסודי במקומה ובתפקידה החברתי של החברה, מגוף שתכליתו המסורתית התמקדה בהשאת רווחי בעלי מניותיו לגוף עסקי שתכליתו לשלב באופן אינטגרטיבי את ענייניהם של כל בעלי העניין הקשורים בפעילותה של החברה. לפי גישה חדשה זו, תכליתה הכלכלית של החברה היא למעשה הדרך והאמצעי להבטיח את קיומה של כלכלה בת קיימא, המפתחת את הקיום האנושי בהתאם לעקרונות של משמעות וכבוד. על כן קורא המאמר לעדכן את סעיף 11(א) לחוק החברות, לב ליבו של החוק, כך שבנוסחו הקיים תוחלף המילה "וניתן" במילה "ויש". בכך תותאם הארכיטקטורה של חוק החברות – כראוי לה לקודיפיקציה – לעמדות הנוהגות כבר ממילא בעולם המשפט ובעולם העסקים, המשמרות את המסגרת העסקית בתוכה פועלת החברה תוך הרחבת התמונה לזיקה המתהדקת בין החברה (society) לחברה (company).

The post עלי בוקשפן – עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני appeared first on המשפט.

ספרו של ד"ר יוסי רחמים "אחריות תאגידים כלפי ציבור העובדים" יצא לאור במהלך שנת 2019 והשתלב בספרות המחקרית בנושא תכלית החברה העסקית. ספרו של ד"ר רחמים תרם תרומה משמעותית לשיח התאגידי, זאת באמצעות הצפת הסוגיה הנוגעת למעמדם של מעגלי ההשפעה השונים הקשורים לחברה במסגרת חתירת החברה לתועלת כלכלית ולהשאת רווחים. המחקר שאותו ערך ד"ר רחמים מצליח לתת תמונה רחבה ופתרונות היקפיים, מתוך היכרות מעמיקה עם שוק העבודה ושוק החברות. כעת, כך טוענת מחברת הרשימה, נדרש כי קובעי המדיניות יבחנו את ההצעות הללו ואת אפשרות יישומן.

The post אודליה מינס – תכלית החברה העסקית – הרהורים בעקבות ספרו של יוסי רחמים "אחריות תאגידים כלפי ציבור העובדים" appeared first on המשפט.

מאמר זה עוסק בבחינת תכלית החברה על ציר חדלון הפירעון. הבחינה נעשית מתוך התייחסות לחוק החברות, התשנ"ט–1999 ולחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018 והשוואה ביניהם. המאמר מתמודד עם נקודות המבט השונות, המתח בין החוקים ושאלת תכליתה של החברה על ציר חדלות הפירעון באמצעות הצגת מודל חדש – "מודל קיימות החברה". מודל קיימות החברה מציע להבחין בין חדלות פירעון פורמלית לחדלות פירעון מוחלטת. בהתבסס על ההפרדה בין המצבים, מודל קיימות החברה מציע, לראשונה, שעל החברה ובעל התפקיד לפעול על ציר חדלות הפירעון כאשר הם מחויבים רק להיטיב עם החברה, וזאת עד הנקודה הסינגולרית של חדלות הפירעון. כמו כן, המאמר מפרט את הקשר בין המודל לבין מטרותיו של חוק חדלות פירעון והוראותיו.

The post איל בן זקן – תכלית החברה על ציר חדלות הפירעון appeared first on המשפט.

המונחים "החזקה" ו"רכישה" מופיעים בהוראות רבות בחוק החברות. הגדרתם המאוחדת מפנה להגדרה ארוכה ומורכבת בחוק ניירות ערך. המאמר מציג שלוש תכליות גנריות לשימוש במונחים אלה, בהתאם לשלוש זכויות טיפוסיות הנובעות ממניות – זכויות הוניות, כח לסחור במניה וכוח הצבעה – ואת ההשלכה של הסיווג האמור על הפרשנות של מונחים אלה. כשחוק החברות מונע מאדם להשתתף בקבלת החלטות בחברה באשר לעסקה שלה עם חברה אחרת, עקב החזקותיו בשיעור מסוים בחברה האחרת, רק האינטרסים ההוניים רלוונטיים לתכלית ההוראה העושה שימוש במונח "החזקה" בהקשר זה ולפרשנותה. המאמר ממשיך ומזהה מצב מורכב יותר באשר להסדר של הצעת רכש מיוחדת, לגביו שניים מן ההקשרים הגנריים רלוונטיים במקביל, וכן את הקשיים באשר לפרשנות המומחים האמורים, בסיטואציות בהן מיושמות טכניקות חדשניות של decoupling.

The post ערן רוזמן – "החזקה" ו"רכישה" בחוק החברות appeared first on המשפט.

בכל חודש מפריש ציבור העובדים בישראל משכרו לטובת קרן פנסיה או קופת גמל. הכסף מועבר לגופים מוסדיים שתפקידם להשקיע בכספי הציבור בנאמנות כחיסכון לטווח ארוך. מכוח השקעתם בחברות ציבוריות, הגופים המוסדיים הופכים לבעלי מניות שיש להם זכות הצבעה באספות הכלליות. בהיותם בעלי מניות משמעותיים, אומצה בישראל הגישה המצפה כי הגופים המוסדיים יפעלו לחיזוק הממשל התאגידי היעיל בחברות שבהן הם משקיעים. ואולם, בין החוסכים הפסיביים לבין הגופים המוסדיים שמנהלים את כספם קיימת "בעיית נציג", שכן האחרונים מעוניינים להקטין ככל האפשר את עלויות ניהול הכספים. כדי למזער בעיית נציג זו, על החוסכים, בין היתר, לקבל מידע אודות האופן שבו הצביעו הגופים המוסדיים באמצעות הכסף שהם מנהלים. מחקר זה בוחן את חובת השקיפות המוטלת על הגופים המוסדיים ומתמקד ברמת הציות לחובה זו. מהמחקר עולה כי רמת השקיפות של מדיניות ההצבעה ושל הנתונים על אודות ההצבעה של הגופים המוסדיים באספות בעלי המניות אינה משביעה רצון. יותר מכך, אף במקרים שבהם מצייתים הגופים המוסדיים לחובת הדיווח, חושף המחקר בעיה של חוסר אחידות באופן הדיווח ובאופן הנגשת המידע. מצב זה מסכל את אחת המטרות המרכזיות של חובת ההצבעה של הגופים המוסדיים, קרי, קידום נורמות ממשל תאגידי אפקטיבי בחברות ציבוריות.

The post עידו באום ועדי ארן – "מה עשה הכסף שלנו היום?" (חוסר) שקיפות בהצבעות הגופים המוסדיים באספות כלליות של בעלי מניות appeared first on המשפט.

The post אוריאל פרוקצ׳יה – הנחות היסוד של חוק החברות במבט לאחור appeared first on המשפט.

מאחורי ההגה של הפעילות הכלכלית בעולם כולו נמצאים התאגידים. לרבים מהם, בעיקר הגלובליים, יש יותר כוח כלכלי ופוליטי מהמדינות שבהן הם יושבים. מכירותיהם של חלק מתאגידים אלו עולים על התל"ג של מדינות רבות. מרבית הפעילות הכלכלית בארץ ובעולם מתבצעת באמצעות תאגידים. השפעת התאגידים על החברה והכלכלה היא עצומה. האישיות המשפטית הנפרדת היא שאפשרה את התפתחות הכלכלה. עם זאת, גודלם וכוחם של התאגידים כיום עלולים להוות כר לביצוע עבירות, ולכן יש חשיבות בהסדרת פעילותם בתחום הפלילי. המאמר פותח בסקירה של התפתחות האישיות המשפטית הנפרדת בכלל והטלת אחריות פלילית על תאגידים בפרט. הטענה המרכזית במאמר היא כי יש לחשב מסלול מחדש ולקבוע דינים הנוגעים לתאגיד במשפט הפלילי המתייחסים לטיבו וטבעו של התאגיד ככזה ולא כנספח לדינים המתייחסים לבני אנוש, כפי שהיה עד כה. יש להרחיב את ההתייחסות בהתבסס על מדיניות המבוססת על כוחם של תאגידים, כוחם הכלכלי אך גם החברתי. בחלקו הראשון של המאמר נדונה תורת האורגנים כבסיס לאחריות הפלילית של התאגיד, ההשלכות הנובעות מכך והקשיים המתעוררים בהרשעת תאגידים כתוצאה מאימוץ תאוריה זו. בחלק זה נדונה גם השאלה מיהו אורגן לצורך הטלת אחריות פלילית על תאגיד.

חלקו השני של המאמר עוסק בשינויים הנדרשים בחקיקה בנוגע לאחריות התאגיד בפלילים. פרק זה נדונה השאלה של הטלת אחריות על התאגיד מכוח אחריות מצרפית של מספר אורגנים; בהגנות העומדות לתאגיד במשפט הפלילי, ביניהן הגנות מסוג צידוק; הגנה לתאגיד כאשר האורגן לא פעל בביצוע העבירה במטרה להיטיב עם התאגיד והגנה לתאגיד המטמיע תוכניות בקרה ופיקוח במטרה למנוע ביצוע עבירות. כמו כן, נערך דיון בחלק זה בזכויות התאגיד כנאשם במשפט הפלילי, ובמרכזן הזכות להליך הוגן. במסגרת זו נדונה השאלה אם עומדת לתאגיד זכות השתיקה והזכות (החיסיון) מפני הפללה עצמית. החלק השלישי של המאמר מתמקד בתיקוני החקיקה הנדרשים בנוגע לענישת תאגידים. בפרק זה נבחנת המטרה העונשית העומדת בבסיס ענישת תאגידים והשאלה אם יש מקום במסגרת זו לעבור מעקרון ההלימה הגמולני לעקרון השיקום. בהמשך יש ניתוח של הבסיס הראוי לענישת תאגידים ואמצעי ענישה נוספים כמו מנגנוני פיקוח, הן לאחר הרשעה והן במסגרת הימנעות מהרשעה ועבודות לתועלת הציבור. ובסיומו, בחלק הרביעי, מרוכזים שינויי החקיקה שיש לקדם.

The post מיכל אגמון־גונן – התאגיד במשפט הפלילי – חישוב מסלול מחדש appeared first on המשפט.

מאמר זה מבקש להציג מודל אנליטי להטלת אחריות על נושאי משרה בתאגיד, באופן שיאפשר מתן מענה סדור לשאלה כיצד על נושא משרה בישראל לפעול בעת קבלת החלטות עסקיות אם ברצונו "להימנע מצרות משפטיות". לשם כך נוקט המאמר במהלך תלת-שלבי. חלקו הראשון של המאמר יוקדש למיפוי מושגי של נורמות ההתנהגות החלות על מקבלי החלטות במשפט באופן כללי, ויסווג נורמות אלו בהתאם לשתי תכליות נפרדות: האחת, הגדרת היעד שצריך לעמוד לנגד עיניו של מקבל ההחלטה, ״שאלת היעד״, ואילו השנייה, קביעת האמצעים שבהם עליו לנקוט לשם השגת יעד זה, ״שאלת הדרך״. חלקו השני של המאמר יעשה שימוש בסיווג זה לשם מיון נורמות ההתנהגות החלות על כלל בעלי העניין בתאגיד. במסגרת זו יוסבר כיצד מנחה חובת האמון את נושא המשרה באשר ליעד הראוי של החלטותיו – פעולה לטובת החברה בכללותה; וכיצד מכתיבה חובת הזהירות את דרך קבלת ההחלטות – פעולה שאינה רשלנית. על רקע דברים אלו יתמקד חלקו השלישי והמרכזי של המאמר בהיקף הביקורת השיפוטית על החלטות נושאי המשרה. המיפוי יאפשר להאיר באור חדש את ההבחנה בין עסקאות ״נגועות״, המערבות בעלי עניין, ובין עסקאות ״נקיות״. בעוד שההחלטות מהסוג הראשון דורשות פיקוח על הגדרת היעד של מקבל ההחלטה (באמצעות חובת האמון), ההחלטות מהסוג השני דורשות פיקוח על דרך פעולתו (באמצעות חובת הזהירות). בשני המקרים הומרה במשפט הישראלי הביקורת המהותית על השאלה אם עמד נושא המשרה בחובתו בביקורת פרוצדוראלית. כפי שיובהר במאמר, ההבחנה בין שתי התכליות מסייעת לשרטט את גבולותיה של הביקורת הפרוצדורלית ולאתר את המקרים שבהם לא ניתן להסתפק בה. הניתוח גם יבהיר מדוע מצבי ביניים שקשה לסווגם כעסקה ״נגועה״ או ״נקייה״ מעוררים קושי, שמקורו בחוסר הוודאות באשר לפיקוח הנדרש על מקבל ההחלטה, אם על הגדרת יעדי ההחלטה או שמא על דרך קבלתה. בכך יאפשר הניתוח להפחית את החששות מפני הפעלתה של הביקורת השיפוטית, ויובהר מדוע הסטנדרטים השונים המוטלים על נושאי משרה בתאגיד, חובת האמון מזה וחובת הזהירות מזה, הם בגדר שניים המשלימים זה את זה, ואינם בגדר ״תָּפַשְׂתָּ מְרֻבָּה לֹא תָּפַשְׂתָּ, תָּפַשְׂתָּ מוּעָט תָּפַשְׂתָּ״.

The post עופר גרוסקופף ויפעת נפתלי בן ציון – ״תָּפַשְׂתָּ מְרֻבֶּה, לֹא תָּפַשְׂתָּ״ , האומנם? על נורמות התנהגות, מנגנונים פרוצדורליים וביקורת שיפוטית בדיני התאגידים appeared first on המשפט.

המאמר עוסק בשאלה עקרונית בתחום התביעות הנגזרות: מתי יש להפקיד בידי דירקטוריון החברה את ההחלטה בנוגע לגורל התביעה, וזאת מבלי שבתי המשפט יפעילו ביקורת שיפוטית על החלטה זו. אנו מתמקדים במקרים שבהם דירקטורים שאין להם עניין אישי בתביעה מחליטים בנוגע לתביעה של החברה כנגד נושאי המשרה או בעלי השליטה שלה, וטוענים כי מקרים אלה מחייבים את בתי המשפט בישראל לקבוע עמדה ביחס להשלכות של החשש מ"הטיה מבנית" של דירקטורים על היקף הביקורת השיפוטית על החלטותיהם. המאמר בוחן את השאלה מהי רמת הביקורת השיפוטית שיש להחיל על החלטת הדירקטוריון, תוך הבחנה בין חברות בבעלות מבוזרת לחברות שיש להן בעל שליטה, וזאת לאור החשש מפני החלטה מוטת של הדירקטוריון מצד אחד, והקושי בהעברת הכוח לניהול התביעה לידיו של התובע הנגזר מהצד השני. כמו כן, המאמר בוחן את השאלה מהי ההשלכה של מינוי ועדת תביעות בלתי-תלויה בידי הדירקטוריון על רמת הביקורת של בית המשפט ביחס להחלטה שלא להגיש תביעה, ובאילו נסיבות יכולה ועדה כזו להחזיר לחברה את השליטה בתביעה.

The post אסף חמדני ורות רונן – מי שולט בתביעה הנגזרת? appeared first on המשפט.

שתי טכניקות משפטיות מאפשרות לבעל שליטה לרכוש את חלקם של בעלי המניות מהציבור בחברה ציבורית, להפוך אותה לחברה פרטית ואף למחוק אותה מהמסחר בבורסה (תהליך המכונה "עסקת Going Private"). האחת, הצעת רכש מלאה עוגנה בחוק החברות. האחרת, מיזוג משולש הופכי היא פיתוח יצירתי של הוראות המיזוג בחוק החברות והוכרה בפסיקה כחלופה לגיטימית להצעת הרכש המלאה. בשנים האחרונות נמחקו מהמסחר בבורסה עשרות חברות תוך שימוש בטכניקות אלה. שתי הטכניקות מתאפיינות בהגנות שונות לבעלי המניות מהציבור. הספרות האקדמית והפסיקה תומכות בזכותם של בעלי שליטה לעצב את העסקה כרצונם, מתוך הנחה כי הטכניקות החלופיות משיגות בסופו של דבר תוצאה מהותית זהה: ככל שתושלם העסקה, ישולם בה לבעלי המניות מהציבור מחיר הוגן בעבור מניותיו. באמצעות מחקר איכותני המבוסס על ראיונות עם 12 עורכי דין עתירי ניסיון בעסקאות going private בוחן מחקרנו את הנחת השוויון המהותי המונחת בבסיס חופש הבחירה שניתן לבעלי השליטה בעיצוב עסקת רכישת הציבור. מהמחקר עולה חשש כי חברות רבות אינן מסוגלות כלל להימחק מהמסחר בבורסה אף כאשר התועלת במחיקתן עולה על התועלת שבהמשך המסחר במניותיהן. זאת, עקב עלותה הגבוהה של טכניקת המיזוג מחד גיסא ועקב הקושי להשיג את הרוב המיוחד הדרוש לקבלת הצעת רכש מלאה מאידך גיסא. עוד מצביע המחקר על פערים בין שתי הטכניקות המכרסמים בתוקפה של הנחת השוויון המהותי. הצעת הרכש מספקת רמת ודאות משפטית וכלכלית גבוהה לבעל השליטה, אינה כרוכה במעורבות של הדירקטוריון אך קשה יותר ליישום ככל שלחברה פיזור גדול יותר של בעלי מניות ולוקה בהיקף המידע המובא לידיעת בעלי המניות הניצעים. לעומת זאת, השימוש הגובר בוועדה בלתי-תלויה כאמצעי לחיסון עסקת מיזוג הופכי משולש מפני ביקורת שיפוטית הופך טכניקה זו לאטרקטיבית אך מייקר אותה באופן שמגביל אותה לחברות אמידות. קיימת חוסר ודאות ביחס לרמת הביקורת השיפוטית על הוועדה הבלתי-תלויה, אך המחקר מצביע על העדפה מובהקת של עורכי הדין לטכניקת המיזוג ולשימוש בוועדה הבלתי-תלויה. מתעורר חשש כי הסיבה להעדפה היא היכולת של בעל השליטה להשפיע על מקבלי ההחלטות בעסקה ולהגיע לעסקה נוחה יותר מבחינתו.

The post עידו באום, טל וינטרויב ודנה מנחם־ינאי – "חופש העיצוב" במבחן המעשה: עסקאות Going Private בישראל מפרספקטיבת עורכי הדין appeared first on המשפט.

המאמר בוחן את תוצאות המפגש בין החינוך המשפטי והקליני לבין שדה האחריות החברתית של תאגידים. הקליניקה לאחריות חברתית של תאגידים הוקמה לפני שנים אחדות במרכז האקדמי למשפט ולעסקים. במאמר זה ננתח את פעילותה של הקליניקה ונראה כי דווקא העיסוק הקליני בתחום משפטי "רך" עשוי לאתגר משמעותית את השדה המשפטי הקלאסי והשמרני וליצור שינוי חברתי של ממש. זאת, אף שתחום זה פועל במסגרת פרדיגמות חדשניות של משילוּת (governance) ורגולציה וולונטרית. הדיון מתמקד אפוא בהצגת החידוש בפעולתה של הקליניקה לאחריות חברתית של תאגידים, כמכוונת למתוח את גבולות המשפט עצמו, ובכך ליצור שינוי חברתי מסוג אחר. באמצעות סקירת פעילותה נבחן חמישה אופנים שבהם באה לידי ביטוי התפיסה החדשנית שלה, הן באשר למשפט והן באשר לחינוך המשפטי הקליני.

The post עופר סיטבון ורונית דוניץ-קידר – אחריות חברתית של תאגידים וחינוך משפטי וקליני: אתגור גבולות המשפט. appeared first on המשפט.

רשימה זו מבקשת להתוות קווים לאחריותו של בעל שליטה לנוכח ההתפתחויות בפסיקה בעת האחרונה. משטר אחריות זה, שבמרכזו חובת ההגינות, הוא אחת הסוגיות הסתומות בדיני החברות שלנו בעת הנוכחית. גורם לכך שילוב של אתגר מעשי ניכר בעיצובה של אחריות בעל שליטה יחד עם ניסוח מוקשה ואף משובש של חוק החברות, התשנ"ט-1999 בנושא זה. אלה הביאו לסברה המוכרת, כי אחריותו של בעל שליטה כלפי החברה, במסגרת חובת ההגינות שלו לפי סעיף 193 לחוק החברות, היא חובה "מוחלשת" בהשוואה לחובת האמון של נושאי משרה ואמונאים אחרים. הרשימה בוחנת אפוא את סברת "החובה המוחלשת" אל מול הפסיקה, אשר עד כה לא נתנה לכך נפקות. לאחר מכן, נדון בקצרה בנושא הטלת אחריות על בעל שליטה בגין סיוע להפרת חובת האמון, אשר גוררת חבות כחבותו של אמונאי מפר. נראה שאם חבותו של בעל שליטה כמסייע להפרת חובת האמון היא כחבותו של המפר העיקרי, ראוי שגם חבותו שלו, כמפר עיקרי, תהיה שקולה לכך.

The post עמיר ליכט – כוח גדול ואחריות גדולה: קווים לאחריותו של בעל שליטה בחברה appeared first on המשפט.