בביקורת זו אתמקד בהתייחסות לארבע מהצעותיו של ד"ר ואקי. החלק השני ידון בהצעה להרחיב את הסייג לעדות קרובים בכמה היבטים: הרחבת הסייג לקרובי משפחה נוספים, ביטול החובה הרחבה למסור עדות בעבירת אלימות שלא נעברה בבן משפחה, הרחבת הפטור מעדות כפויה גם לחקירה משטרתית והרחבת פטור זה גם למשפט אזרחי. החלק השלישי יתייחס לצורך לקבוע כללי התנהגות מוגדרים לחקירה משטרתית. החלק הרביעי יסתייג מההצעה להסתפק בחסינות שימוש ישיר לעדים מפני עשיית שימוש בעדותם לשם הפללתם. החלק החמישי ידון בהצעה לאפשר לנאשמים להגיש ערעור על זיכוים מחמת הספק.

The post ביקורת ספרים: רינת קיטאי סנג'רו – ביקורת על ספרו של ד"ר יניב ואקי "דיני ראיות" appeared first on המשפט.

תחילתו של המשפט הפלילי היא בהגשת כתב אישום על ידי התביעה, וזאת לאחר שלשיטתה יש די ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעה. בנקודת פתיחה זו, ההגנה מצויה בנחיתות ראייתית אל מול התביעה, ועיקר פעולותיה מתמקדות בבקשות לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ, אשר מוגבלת בעיקר לחומר שנאסף על ידי הרשות החוקרת, ובבקשות לקבלת צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ, אשר נדונות אך לאחר תחילת המשפט, ובמעמד התביעה. מאמר זה מתמקד בזכותה של ההגנה לבצע פעולות לאיסוף ראיות לצורכי התיק הפלילי באופן עצמאי וללא מעורבות התביעה, וזאת באמצעות בקשה לקבלת צו להמצאת חפצים לפי סעיף 43 לפסד"פ, תוך התמודדות עם ההחלטה בבש"פ 296/18 פלוני, בה נקבע כי סעיף זה שמור לרשויות האכיפה בלבד. מאמר זה מתמודד עם הקביעות בעניין פלוני בכמה רבדים, ברובד המעשי ובצורך המעשי לאפשר להגנה לאסוף ראיות ללא מעורבות התביעה ואף בטרם הגשת כתב אישום; ברובד המשפטי ובאפשרות החוקית הקיימת על דרך סעיף 43 לפסד"פ; וברובד העקרוני, תוך דיון במובנו של עקרון ההוגנות בהליך הפלילי האדוורסרי. המאמר יטען כי אין די בזכות העיון כדי לאזן את פערי הכוחות בין הצדדים בהליך הפלילי, שכן אין בזכות זו כדי לגשר על הפערים הקיימים ביכולות איסוף הראיות של הצדדים, ויש להקנות להגנה זכות לאיסוף ראיות באמצעות צו שיפוטי. יתר על כן, נטען כי הוגנות ההליך אינה מחייבת גילוי הדדי, ואין לחייב את ההגנה לחשוף את הראיה שהושגה על ידי הצו בפני התביעה, שכן חובת גילוי מעין־זו מכרסמת בזכות להימנע מהפללה עצמית. רק באמצעות מתן אפשרות להגנה לאסוף ראיות ללא מעורבות התביעה, הגם שזו מוגבלת על ידי צו שיפוטי, ניתן לאזן קמעה את פערי הכוחות המובנים בין הצדדים.

The post בנימין ניומן – על הוגנות והדדיות בחקירה הפלילית – להחיות את היפיפייה הנמה: על זכותה של ההגנה לבקש צו להמצאת חפצים לצורכי חקירה על דרך סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי appeared first on המשפט.

המאמר יציע קריאה חדשה בדנ"פ 5852/10 מדינת ישראל נ' שמש, על ידי ההבחנה התאורטית הקלסית שפיתח מאיר דן כהן בין כללי התנהגות לכללי שיפוט. המאמר יראה שההבחנה האמורה מתאימה גם לניתוח של כלל הפסלות הפסיקתי שעוצב בדוקטרינת יששכרוב. כלל זה מהווה כלל שיפוט הנסב על הפרת כללי התנהגות של גורמי החקירה בהשגת הראיה שקבילותה נבחנת. בעניין שמש ביקשה המשטרה מבית המשפט לתת אישור מראש להפרת מספר כללי התנהגות במסגרת החקירה. ייטען כי דעת הרוב בעניין שמש שגתה כאשר אפשרה את הפרת כללי ההתנהגות, ואילו דעת המיעוט, שבה החזיק השופט דנציגר, צדקה כאשר ביקשה למנוע זאת. המאמר יראה כי כיוון שבעניין שמש טרם הופר כלל התנהגות עובר להחלטת בית המשפט, אזי הדוקטרינה המתאימה לדיון הייתה דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים ולא דוקטרינת יששכרוב. בהמשך המאמר ייטען כי דנ"פ שמש הניח תשתית לקיום משפטי זוטא לקבילות ראיות חפציות בשלב הטענות המקדמיות ובפני שופט שונה מזה שידון בהליך העיקרי. המאמר יצביע על כך שקיום משפט זוטא כזה יכול לפתור כשל המצוי עתה בסדר הדין הפלילי בישראל, ויתרונותיו הדיוניים עולים על חסרונותיו. עוד ייטען כי ניתן לעגן את קיומו של משפט הזוטא האמור בדין הקיים. זאת אם מכירים בכך שדוקטרינת יששכרוב היא סוג של הגנה מן הצדק.

The post ד"ר אלקנה לייסט – על כללי התנהגות, כללי שיפוט, ועל קיום משפטי זוטא לבחינת קבילות ראיות חפציות – קריאה חדשה בדנ"פ 5852/10 מדינת ישראל נגד שמש appeared first on המשפט.

עקרון חוקיות המנהל קובע ברירת-מחדל עבור הרשות המנהלית: מותר לה לעשות רק מה שהותר לה במפורש בחוק. זהו הכלל הבסיסי במשפט המנהלי, בה"א הידיעה, "יסוד היסודות", והוא מתחדד כשהפעולה המנהלית פוגעת בזכויות אדם. העקרון מקדם מטרות מגוונות כהפרדת רשויות והגבלת כוח, קידום שקיפות, ודאות והגינות, הגנה על זכויות הפרט ומניעת שרירות. אף שצמח בפסיקה, כיום נושא העיקרון ממד פורמלי, המתבטא בפסקת ההגבלה בחוקי היסוד. המשפט הפלילי הינו חלק מהמשפט הציבורי ומופעל בידי רשויות מנהליות: המשטרה, התביעה, הסנגוריה הציבורית ואף הרשות השופטת. המאמר מראה שבזירה הפלילית הפעלת העיקרון שרירותית או מקרית. מתוארות פרקטיקות פוגעניות מגוונות שאינן מעוגנות בחקיקה כלל, אף שהן חשובות ושכיחות: הפעלת מודיעים, סוכנים ומדובבים כפרקטיקות משטרתיות; עריכת הסדרי טיעון מצד התביעה והסנגוריה הציבורית; יצירת הסכם עבור עד מדינה בידי הפרקליטות והמשטרה; ואפילו פרקטיקות שיפוטיות. חולשת העיקרון מוסברת בהעדר תרופה מתאימה בהקשר הפלילי. אכיפה ללא סמכות אינה מקימה דיון עצמאי אלא לכל היותר נבלעת במסגרות פורמליות מצומצמות וחלשות בהגנה על זכויות הפרט. ראוי להכיר בדלות כוחו של העיקרון במישור הפלילי ולתור אחר אפיקים חלופיים להשגת תכליותיו.

The post אסף הרדוף – דין פלילי בלתי-מוסמך: עקרון חוקיות המנהל פוגש את המשפט הפלילי appeared first on המשפט.

העמדה לדין היא החלטה בעלת השלכות גורליות. היא מטילה אחריות כבדה על התביעה הכללית, אשר לה נתונה סמכות שיקול הדעת בנושא. הגשת כתב אישום קובעת את גורלו של הנאשם ומשפיעה על נפגע העבירה ועל הציבור כולו. המאמר דן בשאלת הרף הראייתי שללא קיומו לא ניתן יהיה להעמיד אדם לדין. חיפוש אחר נקודת האיזון בין האינטרסים הנוגדים מוביל למסקנה כי אין להעמיד אדם לדין, אם אין ציפייה סבירה שהוא יורשע על ידי בית המשפט. עם זאת, הדרישה ל"סיכוי סביר להרשעה", כשלעצמה, אין בה די כדי לקבוע את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך העמדה לדין. על כן, יש להציב רף מינימלי מתחתיו לא ניתן להעמיד אדם לדין, ולקבוע במפורש כי לצורך העמדה לדין נדרשת הסתברות ברמה של מאזן הסתברויות, לאמור: כי סיכויי ההרשעה יעלו על סיכויי הזיכוי. מדובר ברף הסמכות התחתון להעמדה לדין של אדם, אשר מתחתיו לא יועמד אדם לדין, תהא אשר תהא מידתו של העניין הציבורי. לצורך יישום המבחן הראייתי הנדרש כדי לקבל החלטה על העמדה לדין, נדרש התובע למהלך תלת־שלבי לפיו, בשלב הראשון עליו להגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של הנאשם; בשלב השני, עליו להשתכנע כי קיימת תשתית ראייתית להכרעה של הרשעה מעבר לכל ספק סביר; ובשלב השלישי, עליו להעריך כי קיים סיכוי של יותר מ- 50% כי בית המשפט ירשיע את הנאשם בדין. בהקשר לכך מבחן ההסתברות הוא מבחן שעניינו "מעל 50% הסתברות שתיקבע הרשעה מעבר לספק סביר". לאור חשיבותה של ההחלטה על העמדה לדין, מוצע במאמר כי יגובש קוד תביעה אשר ינחה את התובעים על אודות התהליך המחשבתי הנדרש בטרם ההחלטה על העמדה לדין, ויקבע את המבחנים והשיקולים הנדרשים לצורך ההחלטה על העמדה לדין.

The post יניב ואקי – סיכוי סביר להרשעה – סבירותו של סיכוי appeared first on המשפט.

הניתוח הפמיניסטי של הליך קביעת העובדות ושל ההנחות התאורטיות העומדות בבסיסו, מערער על ההנחה שבבסיס התאוריות המסורתיות של דיני הראיות, שלפיה דינים אלה מתאפיינים באובייקטיביות, בניטרליות, באוניברסליות ובהיעדר ממד ערכי. בחינת דיני הראיות מפרספקטיבה פמיניסטית מעלה כי בניגוד לתפיסה הרווחת, דיני הראיות למעשה מושתתים במידה רבה על מיתוסים וסטראוטיפים מגדריים ועל הנחות סקסיסטיות, תוך שהם תורמים, באופן ישיר או עקיף, להשתקת קולן של נשים ולהפלייתן המתמשכת בבתי המשפט. ההטיה הגברית בדיני הראיות באה לידי ביטוי באופן הברור ביותר בדוקטרינות שיש להן השלכות ישירות על נשים, כדוגמת ההסדרים הראייתיים בתחום עברות המין. הטיה זו מתבטאת גם בכך שההליך הראייתי, במתכונתו הנוכחית, מקנה עדיפות ברורה לתפיסה האפיסטמולוגית של קבוצה אחת בלבד, קרי: לקול הגברי. המאמר מציע לשקול מחדש את אופן עיצובם של כמה מעקרונות היסוד המנחים את קובעי העובדות כמו גם הערכים העומדים בבסיס עקרונות אלה, וטוען כי הכללתן של פרספקטיבות נוספות ומתן ביטוי לאתיקה ולאפיסטמולוגיה של "הקול השונה" עשויים להעשיר את השיח הראייתי ולהביא ליתר שוויוניות ביישומו של הדין.

The post יובל מרין – מבט פמיניסטי על דיני הראיות: ה"אמת" הממוגדרת והשתקת הקול השונה appeared first on המשפט.

החיסיון מפני הפללה עצמית, כשמו כן הוא, מטרתו להגן על אדם מפני הפללת עצמו. ככזה, הוא יכול להתפרס על מגוון רחב של אירועים. ה"מפגש" עם הרשות יכול להניב כמה דרישות מצד האחרונה .ברשימה זו בחרנו להתמקד בסוגיית תחולתם העיונית של החיסיון מפני הפללה עצמית ושל זכות השתיקה בנוגע לסמכותה של הרשות לכפות על אדם למסור מסמך שברשותו.

The post גיא רוטקופף – על החובה למסור מסמכים לרשות הצורך להגדיר מחדש את תחומי החיסיון מפני הפללה עצמית ואת זכות השתיקה appeared first on המשפט.

ביום 31.05.05 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), משפורסמו ברשומות תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3) התשס"ה- 2005 (להלן: תיקון מס' 3 ; התיקון). תיקון מס' 3 חולל שינוי עקרוני בסדרי-הדין הנוגעים לעדויות מומחים, עניין המעסיק את בתי-המשפט בדרגה ראשונה כדבר שבשגרה. התיקון עוסק בהגשת חוות-דעת מומחים מטעם הצדדים בעניין שאינו רפואי, בהגשת חוות-דעתו של מומחה שמונה מטעם בית-המשפט (בין בעניין רפואי ובין בעניין שאינו רפואי) ובשמיעת המומחים. התיקון קובע בהקשר זה את מועדי ההגשה של חוות-הדעת, את דרכי הגשתן ואת האופן בו ייחקרו המומחים מקום שבו מונה גם מומחה מטעם בית-המשפט. כמו כן נכללה בו הוראה שעניינה בחובת מתן הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות-דעת. עניינים אלה מצויים, כאמור, בלב העשייה השיפוטית, ומכאן חשיבותו של העיון בתיקונים שנעשו בהקשרם ובשאלות הדיוניות השונות הכרוכות בהם. אלא שהעניין שמעורר תיקון מס' 3 בכל הקשור בסוגיית המומחים חורג מן ההקשר הדיוני גרידא הוא נעוץ בטעם נוסף, הקשור בשאלת היחס שבין הוראות התיקון לבין פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: פקודת הראיות) 3 וכן בהיבטים החוקתיים של התיקון העלולים לעורר השגות. על חלקן של השגות אלה ועל עיקר השאלות הדיוניות והמהותיות שמעורר תיקון מס' 3, נבקש להשיב במסגרת רשימה זו, המוקדשת לזכרו של השופט ד"ר עדי אזר ז"ל.

The post אורי גורן ועופר דרורי – עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3) התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים appeared first on המשפט.

הנושא העיקרי של מאמר זה סובב סביב זכותו של חשוד לפרוצדורה אופטימלית, כלומר זו הממזערת סיכונים, ככל שהיא נוגעת לזיהויו כמבצע העבירה. המאמר עוסק בדרך זיהוי חשובה אחת, והיא: מסדר זיהוי חי (פורמלי). במסגרת זו מבקש כותב המאמר לעמוד על מעמדו הראייתי של המסמך העיקרי המיוצר במהלך המסדר, פרוטוקול המסדר. פרוטוקול המסדר מנוהל על ידי עורך המסדר מטעם המשטרה ואמור להיות מפורט, ככל שניתן, ולתעד את הליך הזיהוי לפרטיו כולל ההכנות לקראת המסדר.

The post דורון מנשה – פרוטוקול מסדר הזיהוי כראיה appeared first on המשפט.

סוגיית הבאת ראיות על ידי בעלי הדין, שלא על פי סדרן, מעסיקה לא אחת את בתי המשפט. זאת, משום אופיה של שיטת המשפט הנהוגה בישראל, שהיא אדוורסרית, קרי, בעיקרו של דבר, בעלי הדין הם אלה הנושאים ב"עול" הבאת הראיות לפני בית המשפט. זאת, בניגוד לשיטה האינקוויזיטורית, שלפיה ביתהמשפט הוא זה הנושא, במהלך הדיון המשפטי, בנטל לחקור ולדרוש בעובדות בראיות. מחד גיסא השמירה על הסדר הדיוני שנקבע לניהול ההליך המשפטי, מאידך גיסא הצורך לנהוג בגמישות ולו בלבד משום החשש שאימוץ קו נוקשה של הקפדה על סדרי דין יביא, בסופו של דבר, לעיוות דין הביאה לקביעת ההלכה בסוגיה אם להתיר קבלת ראיה שלא במסגרת הדיונית.
ברשימה זו ייבחנו חשיבותה של המסגרת הדיונית שנקבעה להבאת ראיות ומשמעותה, לצד החשיבות להתיר הבאת ראיות, שלא על פי סדרן, תוך התמקדות בהליך הפלילי.

The post יוסף אלרון – קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין appeared first on המשפט.