בערכאות דתיות בישראל, ניאוף משליך באופן דרמטי על זכויות הצדדים, בעיקר נשים. בערכאות חילוניות, ניאוף ככלל אינו רלוונטי. דיכוטומיה זו הפכה את הניאוף לעוד סמל למאבק בין דת וחילונות, בין "יהודית" ל"דמוקרטית". אילו ניאוף היה פעולה בלתי־פוגענית בעליל, העמדה "הדמוקרטית" או הליברליסטית הייתה קלה להצדקה. אולם ניאוף הוא פעולה פוגענית בעליל. באמצעות מודל הפללה והסדרה נורמטיבי, המאמר בוחן אם ראוי להפליל יחסי מין בהסכמה בין אדם נשוי לאחר שאינו נשוי לו, להסדירם או להתעלם מהם משפטית (להפקירם). בכך הוא מציע שתי נקודות מבט ייחודיות וחדשניות: בחינה נורמטיבית ביקורתית להסדרה המשפטית של הניאוף מזווית חילונית, דמוקרטית וליברלית; ואספקלריה פלילית על סוגיה שכיום נדונה בישראל כמעט רק בדיני המשפחה, ולעתים נדירות נזכרת כלא רלוונטית בדיני הנזיקין ובדיני החוזים. המאמר מצביע על הפגיעות הערכיות הכרוכות בניאוף, על שאלת האכיפה הפלילית הפוטנציאלית שלו, על דמיונו ל"בגידה" מינית גם ללא נישואין, על הסדרה משפטית חלופית ועל החסרונות הכרוכים בכל צורת הסדרה. כמסקנה, המאמר מציע ליצור הסדרה אזרחית, לא של "ניאוף", אלא של "הפרת בלעדיות מינית". בהינתן ציפייה לבלעדיות מינית, בין במסגרת נישואין ובין במסגרת מערכת יחסים רומנטית שאינה מוסדרת בחוק, הפרתה תהיה עשויה לייצר עילה לסנקצייה אזרחית, חוזית או נזיקית.

The post אסף הרדוף – סוגיה ליברלית מופקרת: האם להפליל, להסדיר או להפקיר "בגידה" מינית בנישואין? appeared first on המשפט.

The post יורם רבין – "וְאֶת בְנִי נֹאכַל מָחָר: קניבליזם על ציר הזמן המשפטי" / על 'לקרוא משפטים בתנ"ך' מאת דפנה ברק־ארז appeared first on המשפט.

שופטי בית המשפט העליון חלוקים בשאלת הדרך הראויה לניתוח ראיות נסיבתיות בפלילים. גישה אחת מציעה מבחן תלת-שלבי, שבמסגרתו הנאשם נושא ב"נטל" להוכיח כי המסקנה המרשיעה אינה המסקנה הסבירה היחידה. גישה שנייה, המסתייגת ממבחן כזה, הביע השופט הנדל. חששו המרכזי היה שהמבחן התלת-שלבי יגרום להטיה לכיוון של הרשעת נאשם גם כשאשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר.

בהערת פסיקה שנכתבה בעקבות המחלוקת נטען כי אין לחשוש להרשעות שווא כתוצאה מניתוח שגוי של ראיות נסיבתיות, לנוכח תופעות פסיכולוגיות שונות המלמדות על נטייה לתת להן משקל חסר. במחקר הנוכחי נערך ניסיון לבחון את הסוגיה באופן אמפירי, תוך השוואת שיעור ההרשעות השגויות לשיעור הזיכויים השגויים בבתי המשפט.

השוואה זו יכולה ללמד אם שופטים נוטים להרשיע בטעות יותר מאשר לזכות בטעות. ממצאי המחקר מלמדים כי שיעור ההרשעות השגויות בבית המשפט המחוזי גבוה במובהק משיעור הזיכויים השגויים בו, באופן שתומך בחששו של השופט הנדל. ברשימה נדונים ההסברים האפשריים לתופעה, וכן מעמדן ואופן ניתוחן הראוי של ראיות נסיבתיות בפלילים.

The post ניל הנדל ומיכאל כהן – ראיה נסיבתית בעניין מעמדן של ראיות נסיבתיות בפלילים – מבט אמפירי על הרשעות שגויות appeared first on המשפט.

תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 יצר לראשונה הבניה של שיקול הדעת השיפוטי בענישה מתוך מגמה לצמצם את פערי הענישה. המחוקק קבע את שיקולי הענישה והמדרג ביניהם וכן העניק את מעמד הבכורה לעקרון ההלימה. מאמר זה בוחן את יישומו של תיקון 113 הלכה למעשה על ידי הערכאות השיפוטיות באמצעות ראיונות של תובעים וסנגורים, שאלונים לשופטים, תצפיות בבתי משפט וניתוח גזרי דין.

The post הדר מסורי – תיקון 113 – מצליח לתקן? appeared first on המשפט.

המאמר יציע קריאה חדשה בדנ"פ 5852/10 מדינת ישראל נ' שמש, על ידי ההבחנה התאורטית הקלסית שפיתח מאיר דן כהן בין כללי התנהגות לכללי שיפוט. המאמר יראה שההבחנה האמורה מתאימה גם לניתוח של כלל הפסלות הפסיקתי שעוצב בדוקטרינת יששכרוב. כלל זה מהווה כלל שיפוט הנסב על הפרת כללי התנהגות של גורמי החקירה בהשגת הראיה שקבילותה נבחנת. בעניין שמש ביקשה המשטרה מבית המשפט לתת אישור מראש להפרת מספר כללי התנהגות במסגרת החקירה. ייטען כי דעת הרוב בעניין שמש שגתה כאשר אפשרה את הפרת כללי ההתנהגות, ואילו דעת המיעוט, שבה החזיק השופט דנציגר, צדקה כאשר ביקשה למנוע זאת. המאמר יראה כי כיוון שבעניין שמש טרם הופר כלל התנהגות עובר להחלטת בית המשפט, אזי הדוקטרינה המתאימה לדיון הייתה דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים ולא דוקטרינת יששכרוב. בהמשך המאמר ייטען כי דנ"פ שמש הניח תשתית לקיום משפטי זוטא לקבילות ראיות חפציות בשלב הטענות המקדמיות ובפני שופט שונה מזה שידון בהליך העיקרי. המאמר יצביע על כך שקיום משפט זוטא כזה יכול לפתור כשל המצוי עתה בסדר הדין הפלילי בישראל, ויתרונותיו הדיוניים עולים על חסרונותיו. עוד ייטען כי ניתן לעגן את קיומו של משפט הזוטא האמור בדין הקיים. זאת אם מכירים בכך שדוקטרינת יששכרוב היא סוג של הגנה מן הצדק.

The post ד"ר אלקנה לייסט – על כללי התנהגות, כללי שיפוט, ועל קיום משפטי זוטא לבחינת קבילות ראיות חפציות – קריאה חדשה בדנ"פ 5852/10 מדינת ישראל נגד שמש appeared first on המשפט.

עקרון חוקיות המנהל קובע ברירת-מחדל עבור הרשות המנהלית: מותר לה לעשות רק מה שהותר לה במפורש בחוק. זהו הכלל הבסיסי במשפט המנהלי, בה"א הידיעה, "יסוד היסודות", והוא מתחדד כשהפעולה המנהלית פוגעת בזכויות אדם. העקרון מקדם מטרות מגוונות כהפרדת רשויות והגבלת כוח, קידום שקיפות, ודאות והגינות, הגנה על זכויות הפרט ומניעת שרירות. אף שצמח בפסיקה, כיום נושא העיקרון ממד פורמלי, המתבטא בפסקת ההגבלה בחוקי היסוד. המשפט הפלילי הינו חלק מהמשפט הציבורי ומופעל בידי רשויות מנהליות: המשטרה, התביעה, הסנגוריה הציבורית ואף הרשות השופטת. המאמר מראה שבזירה הפלילית הפעלת העיקרון שרירותית או מקרית. מתוארות פרקטיקות פוגעניות מגוונות שאינן מעוגנות בחקיקה כלל, אף שהן חשובות ושכיחות: הפעלת מודיעים, סוכנים ומדובבים כפרקטיקות משטרתיות; עריכת הסדרי טיעון מצד התביעה והסנגוריה הציבורית; יצירת הסכם עבור עד מדינה בידי הפרקליטות והמשטרה; ואפילו פרקטיקות שיפוטיות. חולשת העיקרון מוסברת בהעדר תרופה מתאימה בהקשר הפלילי. אכיפה ללא סמכות אינה מקימה דיון עצמאי אלא לכל היותר נבלעת במסגרות פורמליות מצומצמות וחלשות בהגנה על זכויות הפרט. ראוי להכיר בדלות כוחו של העיקרון במישור הפלילי ולתור אחר אפיקים חלופיים להשגת תכליותיו.

The post אסף הרדוף – דין פלילי בלתי-מוסמך: עקרון חוקיות המנהל פוגש את המשפט הפלילי appeared first on המשפט.

העמדה לדין היא החלטה בעלת השלכות גורליות. היא מטילה אחריות כבדה על התביעה הכללית, אשר לה נתונה סמכות שיקול הדעת בנושא. הגשת כתב אישום קובעת את גורלו של הנאשם ומשפיעה על נפגע העבירה ועל הציבור כולו. המאמר דן בשאלת הרף הראייתי שללא קיומו לא ניתן יהיה להעמיד אדם לדין. חיפוש אחר נקודת האיזון בין האינטרסים הנוגדים מוביל למסקנה כי אין להעמיד אדם לדין, אם אין ציפייה סבירה שהוא יורשע על ידי בית המשפט. עם זאת, הדרישה ל"סיכוי סביר להרשעה", כשלעצמה, אין בה די כדי לקבוע את התשתית הראייתית הנדרשת לצורך העמדה לדין. על כן, יש להציב רף מינימלי מתחתיו לא ניתן להעמיד אדם לדין, ולקבוע במפורש כי לצורך העמדה לדין נדרשת הסתברות ברמה של מאזן הסתברויות, לאמור: כי סיכויי ההרשעה יעלו על סיכויי הזיכוי. מדובר ברף הסמכות התחתון להעמדה לדין של אדם, אשר מתחתיו לא יועמד אדם לדין, תהא אשר תהא מידתו של העניין הציבורי. לצורך יישום המבחן הראייתי הנדרש כדי לקבל החלטה על העמדה לדין, נדרש התובע למהלך תלת־שלבי לפיו, בשלב הראשון עליו להגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של הנאשם; בשלב השני, עליו להשתכנע כי קיימת תשתית ראייתית להכרעה של הרשעה מעבר לכל ספק סביר; ובשלב השלישי, עליו להעריך כי קיים סיכוי של יותר מ- 50% כי בית המשפט ירשיע את הנאשם בדין. בהקשר לכך מבחן ההסתברות הוא מבחן שעניינו "מעל 50% הסתברות שתיקבע הרשעה מעבר לספק סביר". לאור חשיבותה של ההחלטה על העמדה לדין, מוצע במאמר כי יגובש קוד תביעה אשר ינחה את התובעים על אודות התהליך המחשבתי הנדרש בטרם ההחלטה על העמדה לדין, ויקבע את המבחנים והשיקולים הנדרשים לצורך ההחלטה על העמדה לדין.

The post יניב ואקי – סיכוי סביר להרשעה – סבירותו של סיכוי appeared first on המשפט.

המערכת השיפוטית רשאית לפתח סייגים חדשים ולהרחיב היקף סייגים קיימים במשפט הפלילי. בקיומה של חובה לעמוד בסכנה או באיום, החברה מצפה ודורשת מן האדם החייב לעמוד בסכנה שלא יסבה על הזולת, ולכן הרציונל של צורך פוטר וכורח פוטר – היעדר ציפייה סבירה לעמוד בסכנה ולהתנהג כדין – אינו מתקיים. בנוסף, מדובר באנשים שכושר העמידה שלהם לעמוד בסכנה רב יותר, הם נמצאים במצב של כוננות מתמדת, גורם ההפתעה אינו מתקיים, ולכן הם אינם נמצאים במצב נפשי קשה שמכריח אותם להעביר את הסכנה אל האחרים. אולם החובה לעמוד בסכנה או באיום אינה דוחה א-פריורית את הצורך המצדיק והכורח המצדיק, שמבוססים על איזון האינטרסים, אלא היא שיקול לרעתו של האדם החייב בעריכת המאזן. צורך מצדיק וכורח מצדיק מתקיימים כאשר קיים פער עצום בין הרעה שתימנע לבין הרעה שתיגרם. הרציונלים של הגנה עצמית הם הגנה על האוטונומיה של הנתקף והגנה על הסדר החברתי משפטי.

The post חאלד גנאים – כמה ביקורות על תחולתם, הצדקתם והיקפם של הסייגים לאחריות פלילית (על הספר "דיני עונשין" של יורם רבין ויניב ואקי) appeared first on המשפט.

תופעת האלימות המינית כלפי מהגרות העבודה בישראל היא תופעה שממדיה האמתיים טרם נחשפו. זאת, אף שמדי שנה מצטרפות מהגרות עבודה נוספות למעגל נפגעות התקיפה המינית. מספרן של המהגרות אינו ידוע, אבל מאפייניהן ברורים. מדובר בקבוצת נשים חלשה, שבדומה לכלל אוכלוסיית מהגרי העבודה בישראל, ממעטת לקיים מגע כלשהו עם רשויות השלטון. זאת, הן בשל הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בכך, הן בשל חששן מפני גירוש והן מאחר שאינן יודעות את זכויותיהן. מאמר זה הוא חלק מעבודת מחקר מקיפה שבוצעה במסגרת הלימודים הקליניים לתואר ראשון במשפטים. בשנת לימודיי השנייה נטלתי חלק בקליניקה בפרקליטות הפלילית, מחוז המרכז. במהלך עבודתי המעשית בקליניקה סייעתי בניהול תיקים פליליים רבים ומגוונים. במסגרת זו נחשפתי לתופעות שונות המתרחשות בחצרה האחורית של מדינת ישראל ואשר אינן זוכות להד תקשורתי או ציבורי. אחת מהתופעות הללו היא ביצוע עברות פליליות נגד אוכלוסיות מוחלשות בחברה ובכלל זה מהגרי עבודה. אחת התובנות המרכזיות שרכשתי במסגרת החיבור בין העולם האקדמי-תאורטי לבין העולם המעשי של עריכת הדין, היא שזהות קרבן העברה יכולה להשפיע רבות על ההליך הפלילי ועל התנהלותו.

The post אלן גופשטיין – אלימות מינית כלפי מהגרות עבודה בישראל בראי ההליך הפלילי appeared first on המשפט.

במדינת ישראל ישנן למעלה מארבעים ערכאות סטטוטוריות שונות של דין משמעתי. כל פרופסיה עוסקת בדין המשמעתי של חבריה. אולם, כאשר חבר פרופסיה עובר עבירה פלילית, הוא עשוי לעמוד לדין פעמיים. בפעם הראשונה, בפני בית משפט פלילי ובפעם השנייה, בפני בית דין או ועדה משמעתיים. כפילות ההליכים יוצרת שורה ארוכה של בעיות. במאמר אנו מציעים מודל חדש לענישה משמעתית. עברות משמעת שהן תוצאות של מעשים פליילים שיש בהן קלון, יידונו בפני בית המשפט במסגרת ההליך הפלילי. ההערכאה הפלילית תוכל לצרף סנקציות משמעתיות, נוסף על העונש מהתחום הפלילי שהיא משיתה. מודל זה מנטרל את הבעיות הקיימות כיום, ועשוי להביא לשיפור משמעותי במערכת כולה. המודל אינו פוגע בתכלית הדין המשמעותי, ועולה בקנה אחד עם תפקידו של ההליך הפלילי. המאמר שם דגש מיוחד על ערכאת המשמעת של לשכת עורכי הדין. אולם, בשל תמורות ותהליכים שונים שאירועו בעשור האחרון, אנו סבורים כי בשלה השעה ליישום מודל זה לגבי כל ערכאות המשמעת.

The post מנחם (מריו) קליין ואביעד איגרא – מודל חדש לענישה משמעתית בעברות פליליות שיש בהן קלון appeared first on המשפט.

לאורך ההיסטוריה כולה נחשב אונס נשים בזמן מלחמה לתוצאה בלתי-נמנעת של אירועי הקרב. מאמר זה בוחן את האופן שבו עוגנו פשעי המין והמגדר במשפט הבין-לאומי הפלילי, ומבחין בין כמה תקופות משפטיות שונות, החל ברגעי היווצרות המשפט הבין-לאומי הפלילי ועד לנוסחו העדכני ביותר – אמנת רומא. במסע ביקורתי זה השתמשתי בתובנות שנולדו מהאופן שבו התפתחה עברת האונס במשפט המדינתי ומתוך התאוריות הפמיניסטיות השונות, החושפות את ההטיה המגדרית במשפט הבין-לאומי ואת שתיקתו בכל הנוגע לפשעי המין והמגדר. המאמר מציע להתבונן בפשעי המין כעברות בעלות ממד כפול – גזעי ומגדרי. וזאת, על בסיס הטענה כי אונס בזמן קרבות אינו רק פשע שקשור לעימות, אלא פשע הכולל שכבה נוספת בהיותו כלי להכפפה נשית ולהעצמה גברית. על כן, לא די בהכרה בו כעברה נוספת תחת תבניות העברה המסורתיות, אלא יש לעגן אותו גם כעברה נפרדת ומיוחדת שתציב, לראשונה, באופן רשמי וברור את גבול הנורמה, תיצור נורמה משפטית אחידה בין שיטות המשפט הלאומיות השונות ותסיר מעברה זו את רסיסי הפטריארכליות שדבקו בה.

The post אלונה חגאי־פריי – על הדרה ופשעים יוצאים מן הכלל: פשעי מין, מגדר והמשפט הבין-לאומי הפלילי appeared first on המשפט.

המשפט משמש כמכשיר מרכזי לעיצוב החיים החברתיים – בכוחו לקרב את השוויון בין המינים ולחזק את ההגנה על נשים, ובכוחו להנציח את אי-השוויון ולהעניק לגיטימציה לסדר החברתי המאפשר אלימות מינית כלפי נשים. לפיכך נודעת חשיבות רבה לחקר יחסו של המשפט למצבן של הנשים בחברה, ולחשיפת עמדותיו הגלויות והסמויות בסוגיות אלה.

The post עירית נגבי ותמר ברנבלום – מבט פמיניסטי ביקורתי על הישגי הרפורמות החקיקתיות בדיני האונס appeared first on המשפט.