מאמר זה עוסק בהחלטת בית המשפט העליון בעניין יחידת הסייבר, אשר מצטייר ממנה כי ביטויים שמקורם בבוטים אינם זכאים להגנה חוקתית במסגרת הזכות לחופש הביטוי. ניתוח ביקורתי של החלטה זו מעלה כי יש מקום לשקול מחדש את הקביעה לאור שלוש ההצדקות המרכזיות לחופש הביטוי: הגשמה עצמית, חשיפת האמת ושמירה על הדמוקרטיה. המאמר טוען כי ביטויים שמקורם בבוטים יכולים לתרום לחשיפת האמת על ידי העלאת רעיונות ונתונים חדשים, על אף אתגרים כמו תופעת ה"הזיות" בבינה מלאכותית. בנוסף, בוטים עשויים לקדם את השיח הדמוקרטי על ידי הפצת מידע ביקורתי וחיזוק שקיפות שלטונית. מעבר לכך, בוטים יכולים לשמש כלי להגשמה עצמית עבור מפתחיהם, המבטאים דרכם רעיונות והשקפות אישיות, וכן לאפשר לציבור הרחב גישה למגוון רחב של תכנים ודעות. המאמר מציע כי יש להכיר עקרונית באפשרות להעניק הגנה חוקתית לביטויי בוטים, תוך בחינה פרטנית של המקרים, במקום לנקוט גישה של שלילה גורפת כפי שנקבע בפסק הדין.

The post אדיר קינגסלי – חופש הביטוי של משתמשים אוטומטיים (בוטים) – בעקבות בג"ץ 7846/19 עדאלה נ' יחידת הסייבר appeared first on המשפט.

המהפכה התעשייתית במאה ה־18 והמהפכה הדיגיטלית בסוף המאה ה־20 השפיעו באופן דרמטי על היבטים רבים של חיי האדם. כעת, אנו בעיצומה של מהפכה חדשה שתשפיע על מערכות חברתיות, פוליטיות וכלכליות בעולם: מהפכת הבינה המלאכותית. מערכת המשפט אינה חסינה מפני השפעות מהפכה זו, וכבר היום ישנן דוגמאות ליישומים שונים של בינה מלאכותית בשלבים שונים של ההליך המשפטי ברחבי העולם. בפרט, קיים דיון מוגבר לגבי הפוטנציאל של שילוב מערכות בינה מלאכותית בעבודה השיפוטית, גם אם עדיין חיוני שיהיה אדם שמעורב בקבלת ההחלטות בהליך השיפוטי.

תיקון 113 לחוק העונשין הישראלי נועד לצמצם פערים בענישה הנובעים מגישות שונות של שופטים ביחס לערכים המוגנים בענישה פלילית, לשיקולים השונים בענישה ולאיזון ביניהם. ההנחה העומדת בבסיס תיקון זה היא שאי־שוויון בענישה מוביל לתחושת שרירותיות וחוסר אמון במערכת המשפט ופוגע בתחושת הצדק בציבור. מסיבה זו הוספו לחוק העונשין כמה סעיפים שנועדו למסגר את שיקולי השופט בקביעת היקף העונש תוך שקילת שיקולים ברורים וקונקרטיים.

במאמר זה נטען כי הכפפת הענישה לשיקולים אחידים וקונקרטיים בתיקון 113 לחוק העונשין מאפשרת שילוב עתידי רחב ומשמעותי של בינה מלאכותית בקביעת היקף העונשים הפליליים. כעת הדגש בקביעת היקף גזר דין הוא על התחשבות בנתונים ספציפיים וברורים. לפיכך, לאחר הזנת העובדות הרלוונטיות במקרה מסוים, יוכלו מערכות בינה מלאכותית לשקול את הנתונים לאור השיקולים הרלוונטיים ולהגיע למתחם ענישה בדיוק וביעילות. שימוש במערכות בינה מלאכותית יוכל לדייק את הענישה הפלילית ובכך ליישם בצורה יעילה ונכונה את כוונת המחוקקים כפי שבאה לידי ביטוי בתיקון 113. היתרון של מערכות אלו הוא ביכולתן לבחון את הפסיקה הקיימת באופן רחב בקביעת מתחם הענישה. זאת בניגוד למגבלות הקוגניטיביות של בני אדם המתבטאות בקביעת מתחם הענישה על סמך בחינת מקרים מעטים, שאינם בהכרח משקפים את הפסיקה הקיימת.

במאמר נדונים קשיי השופטים בקביעת מתחם הענישה כיום וכן יתרונות אפשריים של שילוב מערכות בינה מלאכותית בענישה הפלילית מנקודת מבטו הייחודית של שופט פלילי. נטען כי ניתן להשתמש בבינה מלאכותית בהליך השיפוטי על מנת להציג לשופט בסיס מדויק יותר לקביעת מתחם הענישה. בחלק א' נסקר תיקון 113 לחוק העונשין; חלק ב' עוסק ביכולותיהן של מערכות בינה מלאכותית ויתרונותיהן בענישה הפלילית; וחלק ג' מציג בעיות ומגבלות של שימוש במערכות אלו – מנקודת מבט טכנולוגית ומנקודת מבט של הגבלת שיקול הדעת האנושי – ומציע אפשרויות למזער את הסכנות הללו.

The post עודד מאור ויוחאי רוזנר – בינת שיקול הדעת, מלאכותית ואנושית: מודל שיפוטי משולב בענישה פלילית appeared first on המשפט.