התחדשות עירונית (Renewal Urban) מתוארת כהתערבות במאפיינים פיזיים וחברתיים של אזורי מגורים עירוניים שמטרתה המוצהרת היא הבטחה של שיפור תנאי המגורים, ובכלל זה חיזוק הבניינים שאינם עומדים בתקן הישראלי לבנייה מפני רעידות אדמה. ריבוי ה"שחקנים" הפועלים לצורך מימוש הפרויקט, משך הפרויקט, מהותו, מורכבותו ופער הכוחות שבין היזם לבעלי הדירות מעמידים את בעלי הדירות בפני קשיים, מכשולים, סכנות, הפרות, פגיעות, סיכונים וחוסר נוחות. "שומר הסף" שאמור להבטיח את קיום זכויותיהם של בעלי הדירות בפרויקט כה מורכב, ובכלל זה לפעול למענם בנאמנות, במסירות וללא מורא, הוא עורך הדין המייצגם. בעסקאות של התחדשות עירונית עולה הצורך לוודא "ביתר שאת" שבעלי הדירות יקבלו ייצוג משפטי הולם, שיביא למימוש ולמיצוי מיטבי של זכויותיהם המשפטיות. הייצוג של עורך הדין את בעלי הדירות מול היזם הוא מורכב, ממושך וכולל היבטים שונים משפטיים ושאינם משפטיים – מה שמעצים את החובות האינהרנטיות החלות על עורך הדין, חובות הזהירות, הנאמנות והמסירות ללקוח. על אלה מתווסף קושי מהותי הנוגע לאינטרסים הנוגדים של היזם ובעלי הדירות, המחייב זהירות משנה בהימנעות מלהיקלע למצב של ניגוד עניינים. אשר על כן, מטרת המאמר היא לבחון אם המצב הקיים במדינת ישראל בנוגע לייצוג עורכי דין את בעלי הדירות בפרויקט של התחדשות עירונית הוא ראוי ונכון מבחינה חברתית־משפטית. תשובתנו לשאלה זו היא שלילית. מצאנו כי מבחינה פרקטית, קיים "טשטוש" בנוגע לייצוג של עורך הדין בין בעלי הדירות לבין היזם, והגרוע מכל, חוסר מודעות של בעלי הדירות לקיום "טשטוש" זה. עורך הדין, מעצם יחסיו עם היזם, נמצא במודע או שלא במודע בניגוד עניינים מובנה מסיבות רבות, ובין היתר בשל הסדרי שכר הטרחה עימו ורצונו "להתחבב" על היזם כגורם עסקי "חזק". מצב זה, שבו מחד גיסא נמצא עורך הדין בתפקיד מורכב וממושך, ומאידך גיסא מצוי הוא בניגוד עניינים מובנה – אינו ראוי ודורש תיקון נורמטיבי, כמוצע במאמר זה.

The post דניאלה אסרף ופנינה ליפשיץ־אבירם – ייצוג משפטי במסגרת עסקת התחדשות עירונית: הגיעה העת לשינוי נורמטיבי appeared first on המשפט.

הוויכוח הציבורי על הרכבו ופועלו של בית המשפט העליון אינו חדש. חלקו של הוויכוח קשור לדרך בחירת השופטים ולהרכב הוועדה הבוחרת אותם התומכים בהרכב הוועדה. על רקע הדיון הפוליטי בנושא מעמדו של בית המשפט העליון ובנושא הוועדה לבחירת שופטים, אנו מבקשים ברשימה זו להציע שינוי במבנה הוועדה ודרך חדשה לבחירת חבריה. רשימה זו חפה מכל תפיסה פוליטית. היא מתבססת על מחקרים עדכניים בתחומים של תורת המשחקים, אינטליגנציה קבוצתית וחכמת ההמונים.

The post אברהם טננבוים וסיון רצון – על הוועדה לבחירת שופטים תובנות מתורת המשחקים, חכמת ההמונים ואינטליגנציה קבוצתית לשיפור הרכבה ונהליה appeared first on המשפט.

אתייחס לפסק הדין ולבעיית האכלת החתולים משתי זוויות: זווית אחת היא המתח שבין הסבל שעלול להיגרם לחתולים בעקבות מניעת האוכל לבין הבעיות התברואתיות הנובעות מהאכלת החתולים ברחובות. הזווית השנייה – אשר לא קיבלה לדעתי דגש מספיק בפסק הדין – היא זו של הפגיעה ברגשות האדם המאכיל את החתולים.

The post פבלו לרנר – הרהורים בעניין האכלת חתולי רחוב (בעקבות ת"פ 897/01 מ"י נ' יורובסקי) appeared first on המשפט.

לצורך פיתוח טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, נדרשת לחוקרים גישה לנתוני עתק רפואיים, לרבות תמונות דימות ותכנים נוספים המצויים ברשומות רפואיות של מטופלים. מאגרי רשומות רפואיות מוחזקים בידי קופות חולים, בתי חולים ומוסדות רפואיים אחרים. כללי האתיקה הרפואית ודיני זכויות החולה והפרטיות מסייגים את השימוש המחקרי בתכנים הנמצאים ברשומות הרפואיות ובכך מקשים על מיצוי התועלת הטמונה במידע. לאור התפתחותן של שיטות מחקר המבוססות על נתוני עתק, הצפויות להביא לפריצות דרך ברפואה, חיוני לשחרר את צוואר הבקבוק. במאמר זה נמפה את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, נעיין בשאלת הקניין במידע הרפואי האישי בכלל ובתמונות דימות בפרט, ונציע מודל חדש להנגשת מידע רפואי לחוקרים. המודל מתאפיין בשליטה של המטופל במידע הרפואי המתייחס אליו, ובהכרה בזכותו להנאה כלכלית מהשימוש המשני במידע למחקר ופיתוח. המודל המוצע משוחרר מפגמים הטבועים במנגנונים הקיימים להעברת מידע רפואי לשימוש מחקרי ומסחרי.

The post נחום קריתי, טניה ברסקי, אור גלרט ויובל לנדאו – קניין גופני ולמידה עמוקה appeared first on המשפט.

האם קיימת זכות לייצוג על-ידי עורך-דין בהליכי משמעת? ואם כן – מה היקפה ובאילו מצבים ראוי להכיר בה? שאלות אלה מלוות את המשפט הישראלי תקופה ארוכה, ודומה שעדיין לא ניתנו להן תשובות סופיות מחייבות בכל ההקשרים. ברשימה זו אבקש לבחון את סוגיית הזכות לייצוג בהקשר המיוחד של הליכי משמעת בתחום הספורט. הבחינה תיעשה בעיקרה באספקלריה של פסק הדין בעניין בן-הרוש – שהכריע בשאלת הזכות לייצוג בהליכי משמעת במוסדות להשכלה גבוהה – ומשמש מאז אבן דרך מרכזית לדיון בסוגיית הזכות לייצוג בדין המשמעתי. הטיעון המרכזי ברשימה הוא שבכל הנוגע למוסדות המשמעת של איגודי ספורט ראוי לבכר את עמדת המיעוט של כב' השופט דנציגר בעניין בן-הרוש, התומכת בזכות גורפת לייצוג, בניגוד להסדר הנוהג כיום.

The post ירון קובו – חור בהגנה: על הזכות לייצוג בהליכי משמעת של איגודי ספורט (בעקבות ע"א 8077/08 אוניברסיטת חיפה נ' בן-הרוש (30.12.2012)) appeared first on המשפט.

מאמר זה עוסק בשאלה "האם מוטלת חובה אתית או אחריות חברתית על עורך הדין כאשר לנגד עיניו מתרחשת מהפכה?" מאמר זה מציג את התפיסה המסורתית שלפיה הפרופסיה המשפטית היא שמרנית, ומכאן מצופה מעורכי דין להתנגד למחאות שמטרתן לערער על הסדר המשפטי־חברתי. כדוגמה לתפיסה זו נביא את היעדרם של עורכי הדין ממחאת קיץ 2011 בישראל. בהמשך המאמר נבקש לערער את התפיסה המשרנית של עורכי הדין, ולהציג תפיסה שלפיה עורכי דין יכולים להיות מהפכניים, להתנגד לסדר הקיים ולהיאבק למען קידום זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. נמחיש תפיסה זו באמצעות סקירת מעורבותם של עורכי הדין באירועי "האביב הערבי", מעורבות שהקנתה לגיטימציה לקריאה המהפכנית. לבסוף, נטען כי עתות מהפכה מציגות בפני עורך הדין דילמה בין החובה להגן על שלטון החוק ולשמר את הסדר המשפטי, העשויה להיות כרוכה בהתנהגות אנטי־מהפכנית, ובין האחריות החברתית לקדם את שלטון החוק ולשפר את הסדר המשפטי, שעשויה להיות כרוכה בקידום המפכה, בייחוד כשמדובר במהפכה דמוקרטית. בבסיס המאמר מובאת הטענה כי יש לזנוח את התדמית השמרנית של עורכי הדין ולהכיר בכך שיכולה להיות להם גם תדמית אקטיביסטית בעלת אחריות חברתית, ואשר מוסריות החוק ושלטון החוק, במובנו המהותי, הם שולחיהם, לא פחות מלקוחותיהם.

The post יניב רוזנאי וקארין פאר פרידמן – עריכת דין מהפכנית appeared first on המשפט.

בתפקידו המסורתי, עורך הדין משמש "נמל מבטחים" ללקוחו. מזה כמה שנים מקדם משרד המשפטים הצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון, המבקשת להחיל חובות שונות על עורך הדין בכובעו כנותן שירות עסקי, לרבות חובת דיווח על פעילות חשודה של לקוחו. החוק בנוסחו הסופי הטיל על על עורך הדין חובת זיהוי והכרת הלקוח בלבד. אולם מגמה זו מעוררת את השאלה אם ההיגד על היות עורך הדין "נמל מבטחים" – עדיין תקף, וכך גם השיח הציבורי בעניין הטלת אחריות על עורך הדין כ"שומר סף", היכול למנוע ביצוע עברות. יתר על כן, מימוש מגמות אלה עשוי להביא לכך שעורך הדין יעמוד בפני דילמה אתית לא פשוטה: האם הוא "שומר סף" – עבור הלקוח והציבור? האם הוא "שוטר סף" – עבור רשויות האכיפה? האם יוכל למלא נאמנה את תפקידו כמייצג הלקוח? מאמר זה בוחן את המתח המובנה בין חובתו של עורך הדין לבדוק את הלקוח, לבין היותו מייצג הלקוח, על כל החובות הכרוכות בך. במאמר תיבחן השאלה אם במסגרת המאבק בהלבנת הון, ראוי למנות את עורך הדין "שומרי הסף" ולהטיל עליו חובות לזיהוי הלקוח והערכה של מידת הסיכון בפועלותיו? עוד נבחן אם ראוי הדבר, כיצד ראוי שייעשה? במאמר יוצעו פתרונות שונים, והם ייבחנו בראי חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו.

The post אביה אלף – עורך הדין – שומר סף או שוטר סף? הכר את הלקוח ע"פ חוק איסור הלבנת ההון – רעידת אדמה ביסודות עריכת הדין? appeared first on המשפט.

ייצוג לקוחות זקנים שחלה ירידה בהבנתם וביכולתם להביע דעה ורצון עקב מחלה מציב בפני עורכי הדין אתגר מקצועי ייחודי ושלל דילמות אתיות. בכללי האחריות המקצועית מופיעים מושגים רחבים המחייבים פרשנות, כמו חובת ה"נאמנות"; וסעיפים צרים, קטגוריים, כמו חובת ה"סודיות". הללו אינם מותאים לדינמיקה של ייצוג לקוחות זקנים, בשל מאפיינים יחודיים, כמו מעגלי תמיכה, קשרים במשפחה וכיוצא באלו. לעורכי הדין אין הנחיה כיצד לנהוג עם לקוחה מבולבלת, המעידה בפגישה שנייה ש"אינה זוכרת" את תוכן הפגישה הראשונה או את השירות המשפטי המבוקש.

כללי האחריות המקצועית של עורכי הדין אינם מנחים כיצד להתמודד במקרים מורכבים של מצבים "אפורים", שבהם היעדר תובנה אצל לקוח זקן אינו גורף, אלא ניכרים סימנים שיש ליתן עליהם את הדעת. הכללים מניחים מערכת יחסי עורך דין –לקוח "נורמלית" או "סטנדרטית". הם אינם לוכדים, עקב כך, את העושר המושגי ואת המציאות המורכבת של נסיבות החיים, לרבות שינויים ביולוגיים או אחרים היכולים להשפיע על מידת ההבנה.

במאמר אעמוד על דילמת הכשרות בייצוג לקוחות זקנים, ואציע המשגה מחודשת של מושג "הכשרות המשפטית". אבחין בין מושג זה לבין מושג ה"מסוגלות", שהערכתה שואבת מדיסציפלינות אחרות, ואשר מתייחסת ליכולת להבין או להביע דעה, להבדיל מ"כשרות" שהיא סטטוס משפטי. המסקנות כוללות הצעה למודל תלת-שלבי להתמודדות מקצועית עם "דילמת הכשרות". המודל מפרט דרך התנהלות מקצועית בתהליך מובנה, מרגע זיהוי הירידה ביכולת ההבנה אצל הלקוח הזקן ומרחיב את האחריות המקצועית של עורכי הדין ל"זירת המסוגלות". ירידה ביכולת להבין או להביע דעה גוררת חובות אקטיביות כחלק מסטנדרט מקצועי גבוה ומקוד אתי מוצע. המאמר עומד גם על מסגרת אתית ייחודית, בינתחומית, למפגש עם אנשי מקצוע מדיסציפלינות נוספות, כחלק מהתהליך בעניין כשרותו המשפטית של לקוח. עורכי הדין נדרשים אפוא למעורבות פעילה מתוך מודעות להיבטיה הרחבים של דילמת הכשרות, על מנת לייצג באופן מקצועי וראוי את לקוחותיהם, אשר יש חשש בנוגע למידת הבנתם.

The post מיטל סגל־רייך – דילמת הכשרות המשפטית בייצוג לקוחות זקנים – אתיקה מקצועית של עורכי הדין בזירת המסוגלות appeared first on המשפט.

עורכי דין המייצגים אנשים החיים במצבי עוני עשויים להיתקל בדילמות אתיות שונות. בחלק מן המקרים עשויות הדילמות לנבוע ישירות מהבעיות המשפטיות הייחודיות למצבי עוני. אולם במקרים אחרים, כגון מקרים של הפרת הדין על ידי הלקוח, הדילמות האתיות אינן ייחודיות דווקא למצבי עוני. במאמר זה נטען כי אף שהדילמות האתיות המתעוררות כשהלקוח מפר את הדין אינן שונות כשלעצמן בייצוג לקוחות עניים, בכל זאת יש מקום שעורכי דין ישקלו, במסגרת השיקולים האתיים, גם את הנסיבות הספציפיות הכרוכרות במצב העוני שהביאוהו לידי כך.

הפרת הדין על ידי הלקוח עשויה להתעורר בהקשרים שונים. במאמר זה נתרכז במצבים שהבם הייעוץ או הייצוג המשפטי ניתן בהקשר של עברה המבוצעת בהווה, או צפויה להתבצע בעתיד או שמדובר בעברה נמשכת. ננתח את המצבים על רק הכללים המוכרים בדבר סודיות וחיסיון: כלל 19 לכללי האתיקה מחייב את עורך הדין "לשמור בסוד" כל דבר המגיע לידיעתו תוך כדי מילוי תפקידו; ס' 48 לפקודת הראיות מעניק לו חיסיון (כלומר פטור מהחובה להציג כראיה) על דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבי הלקוח שיש להם "קשר ענייני לשירות המקצועי"; וחוק לשכת עורכי הדין מטיל חובה לטעון לחיסיון בנסיבות המתאימות. מכיוון שכללי האתיקה בישראל "רזים" ואינם כוללים הנחיות מפורטות כיצד על עורכי דין לפעול במצבים כגון אלה, הטיעון שלנו במאמר נעזר בכללי המודל של לשכת עורכי הדין האמריקנית (American Bar Foundation, Model Rules of Professional Conduct).

הניתוח במאמר נעשה על רקע מקרה מבחן היפותטי של לקוחה הפועלת להקים עסק זעיר לצורכי פרנסה. הלקוחה מעמידה בפני עורכת הדין המטפלת בעניינה דילמות אתיות שונות, למשל כאשר היא נמנעת מלדווח על הכנסות או למשל כאשר היא פועלת ללא רישיון עסק כדין. במצב זה על עורכת הדין לבחון את גבולות חובת הנאמנות ללקוח, להפעיל שיקול דעת ולאזן בין אינטרסים נוגדים וחובות נאמנות סותרות, ולעצב עמדה אתית בהתאם להקשר הייצוג ולנסיבותיו. כל זאת, כאשר לתהליך מתווסף רכיב נוסף, המביא בחשבון את נסיבות חייה של לקוחה ענייה, לרבות הניסיון להבין את המניע והמקורות להפרת הדין מנקודת מבטם של אנשים החיים בעוני וכן את מאפייני ההתנהלות של אנשים החיים בעוני במסגרת הכלכלה הבלתי־פורמלית.

The post נטע זיו וגליה פיט – דילמות אתיות בייצוג לקוחה הפועלת (בשלב זה) מחוץ לגבולות החוק appeared first on המשפט.

במדינת ישראל ישנן למעלה מארבעים ערכאות סטטוטוריות שונות של דין משמעתי. כל פרופסיה עוסקת בדין המשמעתי של חבריה. אולם, כאשר חבר פרופסיה עובר עבירה פלילית, הוא עשוי לעמוד לדין פעמיים. בפעם הראשונה, בפני בית משפט פלילי ובפעם השנייה, בפני בית דין או ועדה משמעתיים. כפילות ההליכים יוצרת שורה ארוכה של בעיות. במאמר אנו מציעים מודל חדש לענישה משמעתית. עברות משמעת שהן תוצאות של מעשים פליילים שיש בהן קלון, יידונו בפני בית המשפט במסגרת ההליך הפלילי. ההערכאה הפלילית תוכל לצרף סנקציות משמעתיות, נוסף על העונש מהתחום הפלילי שהיא משיתה. מודל זה מנטרל את הבעיות הקיימות כיום, ועשוי להביא לשיפור משמעותי במערכת כולה. המודל אינו פוגע בתכלית הדין המשמעותי, ועולה בקנה אחד עם תפקידו של ההליך הפלילי. המאמר שם דגש מיוחד על ערכאת המשמעת של לשכת עורכי הדין. אולם, בשל תמורות ותהליכים שונים שאירועו בעשור האחרון, אנו סבורים כי בשלה השעה ליישום מודל זה לגבי כל ערכאות המשמעת.

The post מנחם (מריו) קליין ואביעד איגרא – מודל חדש לענישה משמעתית בעברות פליליות שיש בהן קלון appeared first on המשפט.

מטרה מרכזית של הדין המשמעתי החל על עורכי הדין היא להגן על הציבור מפני עורכי דין בלתי־ראויים. לשכת עורכי הדין משמשת בהליכי הדין המשמעתי חוקרת, תובעת ושופטת כאחד. אולם, בצד תפקיד זה, הלשכה היא גם איגוד מקצועי לעורכי הדין, ומרבית התפקידים בה מאוישים על ידי בחירות הנערכות בקרבם. לכן היא חסרה את הפרספקטיבה החיצונית והכללית הנדרשת בעניין הנוגע באופן כה מהותי לציבורי כולו, ומתעורר חשש לניגוד עניינים. מכאן שקיימת חשיבות עצומה לשאלת מידת התערבות בתי המשפט באופן פעולת הלשכה בכל הקשור לדין המשמעתי. מחקר זה הוא מחקר אמפירי ראשון המודד מידת התערבות זו. מסקנת המחבר היא כי מערכת בתי המשפט הכלליים, הן כערכאות ערעור על פסיקות בתי הדין המשמעתיים של הלשכה והן כבית משפט לעניינים מנהליים, אינה מנכנון ביקורת אפקטיבי על קביעת הדין המשמעתי והפעלות על ידי לשכת עורכי הדין. אמנם בערעורים בזכות על פסיקת בין הדין המשמעתי בין המשפט מתערב יוצר מהמצופה, אם עיקר התערבותו היא בקביעת מידת העונש והתערבותו בנוגע להכרעות הדין עצמן היא מעטה מאוד. ערעורים ברשות כלל אינם מתקבלים. באשר לעתירות מנהליות נמצא כי בית המשפט המנהלי מבקר את פעולת הלשכה בנוגעל דין המשמעתי באופן צר מזה המופעל בדרך כלל על גופים סטטוטוריים אחרים, ועתירות מנהליות העוסקות בדין המשמעתי מתקבלות לעיתים נדירות. גוף סטטוטורי המחזיק בידיו מכוח החוק אוטונומיה כה רחבה המשפיעה מהותית על כלל הציבור אינו יכול לפעול כנדרש ללא פיקוח ממשי, אמתי ואפקטיבי. ללא הביקורת ישנה סכנה משמעותית לכך שאופן פעולותו לא יהלום את האינטרס הציבורי.

The post מיכל עופר צפוני – מידת התערבות בתי המשפט בפסיקת בתי הדין המשמעתיים בלשכת עורכי הדין appeared first on המשפט.

העלייה הדרמטית במספר עורכי הדין בישראל החלה בשנת 1995 והיא עדיין נמשכת. המאמר מתאר בעזרת נתונים אמפיריים את הגידול הדרמטי במספר המוסמכים לעריכת דין בכל שנה, מה שהוביל לגידול במספר עורכי הדין עד כדי
הכפלת הפרופסיה את מספרה בכל עשור. אף שהשיח על "הצפת המקצוע" מתקיים שנים רבות, עדיין לא נערכה בדיקה
עמוקה ובחינה אמפירית של ההשפעות שיש לעלייה זו. המאמר בא למלא חלל זה ולהציג באופן אובייקטיבי ואמפירי, היכן שניתן, את ההשפעות שהיו ועדיין יש לריבוי עורכי הדין בישראל. המאמר חושף ומנתח את ההשפעות בשלושה מישורים. הראשון, השפעות על הפרופסיה עצמה. כאן התגלו השפעות עמוקות שהביאו לשינוי פני הפרופסיה. מישור שני, שלו הוקדש פרק נפרד, עוסק בהשפעות על הפרקטיקה המשפטית. חלק מההשפעות המוצגות במישור זה נובעות גם מגורמים נוספים. מישור שלישי שגם לו הוקדש פרק נפרד, בחן את ההשפעה על התנהגותם האתית של עורכי הדין. באופן מפתיע, לגבי המישור האחרון התגלתה השפעה חלשה או כזו שעדיין לא נוצרה.

The post לימור זר־גוטמן – השפעות העלייה הדרמטית במספר עורכי הדין appeared first on המשפט.

עניינו של מאמר זה בהתנהלות היומיומית של שופטים אל מול עורכי הדין המופיעים בפניהם. במחקר זה ביקשנו לבחון כיצד מתנהלים הדיונים בבתי המשפט במישור היחסים שבין עורכי הדין ובין השופטים מנקודת מבטם של השופטים; עד כמה השופטים חווים התנהגויות של עורכי הדין שהן התנהגויות אשר מכבידות על ניהול ההליך השיפוטי; כן ביקשנו לבחון מה תגובת השופטים להתנהגויות אלו; ואת המאפיינים המשפיעים על חווית השיפוט. מאמר זה מבוסס על חקירה אמפירית, קרי – על שאלון שהועבר בקרב כלל השופטים בישראל. במובן זה מדובר במחקר פורץ דרך בכל הקשור למערכת השיפוט בישראל בכלל ולבחינת תרבות הדיון בבתי המשפט בפרט. ממצאי מחקר זה מלמדים כי השופטים אכן חשים שהם שהם מתמודדים עם התנהגות מכבידה של עורכי הדין באולמות. חווית השיפוט בקרב שופטים בתחומים אזרחיים נעימה פחות מאשר אצל שופטים שעוסקים בתחומים מעורבים, וחווית השיפוט של שופטים בתחומים פליילים נעימה יותר מאשר בקרב העוסקים בתחומים מעורבים. השופטים סבורים כי יש לפעול בנחישות נגד התנהגויות מכבידות. הם גם סבורים כי הדרך שבה לשכת עורכי הדין מטפלת בתלונות של שופטים אינה מספקת. עם זאת, רק חלק קטן יחסית מהשופטים נוקט בפועל אמצעים חמורים כדי להתמודד עם התנהגויות מכבידות. ממצאים אלא הם כאמור ראשונים מסוגם, הן בארץ והן בעולם, ויש בהם כדי לשמש בסיס אמפירי לקביעת המדיניות הנאותה לשם שיפור הדרך שבה מתנהלים ההליכים השיפוטיים.

The post חמי בן-נון, בועז שנור ואייל כתבן – "תיקון אולם": התנהגויות מכבידות וכבוד בית המשפט appeared first on המשפט.

המאמר מתאר שינוי במשטר ההסדרה של עורכי דין בישראל המתרחש החל משנות ה-90 של המאה הקודמת. עד תקופה זו הנורמות הפרופסיונליות – מבנה המוסדות, תנאי כניסה למקצוע ונורמות מהותיות המחייבות עורכי דין – נקבעו על ידי לשכת עורכי הדין כמעט באופן בלעדי. בשני העשורים האחרונים גורמים נוספים, כגון הכנסת, רשויות מִנהל ובתי המשפט, החלו להסדיר נושאים שהיו בשליטה כמעט בלעדית של מוסדות הפרופסיה. תהליך זה מנותח על רקע גישות מנוגדות הפועלות בעולם ובישראל. מחד גיסא, מגמות גלובליות המבקשות להסיר חסמים בפני זרימת ידע ושירותים, ובכלל זה שירותים משפטיים, והרואות במשפט "מוצר" שיש לספק לצרכן באופן איכותי ונגיש. מאידך גיסא, גישות הרואות במשפט ובעורכי דין משאבים ציבוריים ודורשות מהם לפעול על פי נורמות של אחריות חברתית וציבורית. המאמר מסביר את ההקשר המקומי שבו פועלות מגמות אלו בישראל ואת האופן שבו הן משפיעות הן על עורכי הדין והן על המשפט.

The post נטע זיו – רגולציה של עורכי דין ישראלים: מאוטונומיה מקצועית לרגולציה רב-מוסדית appeared first on המשפט.

בפרשת חיר קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי עורך דין המוציא את דיבתו של חברו למקצוע במהלך דיון משפטי יהיה מוגן מתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. ועדיין, עורך הדין עלול לעמוד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין בגין דבריו אלו. למעשה, בכך נוצר עירוב תחומין בין הפן האתי-משמעתי ללשון הרע. טענתנו המרכזית במאמר היא כי בהפניית מקרי לשון הרע הנאמרים במהלך דיון שיפוטי לדין המשמעתי, למרות ההיגיון שבה, יש כדי ליצור בלבול או תחושה שלפיה הדין המשמעתי עשוי ליתן מענה לפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין. ליתר דיוק, טענתנו היא שקיימים הבדלים מהותיים בתכליות ובאינטרסים בין הפן האתי ובין איסור לשון הרע, עד כדי כך שאין לקשור ביניהם. מה עוד, שהאפשרות להטיל סנקציה משמעתית על לשון הרע שנאמרת במהלך דיון שיפוטי חותרת תחת הרציונל של ההגנה מפני תביעת לשון הרע עצמה באותן נסיבות – שמירה על חופש הביטוי ועל דיון נטול דאגות מצד עורך הדין.

The post אייל כתבן ובועז שנור – בין תרבות הדיון ובין השם הטוב של האדם בעקבות רע"א 1104/07 חיר נ' גיל appeared first on המשפט.

מערכת הדין המשמעתי של פרופסיית עורכי הדין בישראל נקבעה בחוק לשכת עורכי הדין בשנת 1961. בחמישים השנים שחלפו מאז ועד לרפורמה במסגרת תיקון 32 לחוק, שבה עוסק המאמר, לא נעשה כל שינוי מהותי במערכת שסבלה מליקויים רבים שעיקרם פוליטיזציה רבה וחוסר שקיפות כמעט מוחלט. המאמר מתחיל בהצגת מאפייני הדין המשמעתי בישראל ומטרותיו, ממשיך באבחון חמשת הליקויים שמהם סבלה המערכת ומסיים בניתוח הפתרונות שניתנו לליקויים אלו במסגרת הרפורמה. ניתוח זה מראה שהפתרונות שניתנו הם חלקיים ביותר, ואין בהם כדי להבטיח את השקיפות הראויה, שקיפות שמובנה הראוי מוצג במאמר בפרק נפרד. המאמר טוען כי אין בפתרונות כדי לחסל את הפוליטיזציה שעדיין קיימת במערכת. עובדה זו מתחדדת מאוד לנוכח השוואה שעורך המאמר עם הנעשה בארצות-הברית ובאנגליה, שם מערכת הדין המשמעתי מופרדת מלשכת עורכי הדין.

The post לימור זר־גוטמן – הרפורמה בדין המשמעתי של עורכי הדין: האם תוקנו הליקויים? appeared first on המשפט.

המאמר מציג את המסגרת המשפטית הכללית לטיפול בתופעה של דברי גזענות והגינוי שלהם. מסגרת זו כוללת את החוק הפלילי האוסר הסתה לגזענות, את הקוד האתי של מועצת העיתונות המוסיף על כך ואת חוק איסור לשון הרע. לאחר מכן, מחבר המאמר בוחן את המצב המשפטי ואת יישום הוראות חוק איסור לשון הרע על דברי הגזענות עצמם ועל ביטויי הגינוי והביקורת על דברי הגזענות. נוסף על כך, המחבר סוקר את גישתם של בתי המשפט לתופעה של תביעת לשון הרע נגד המבקרים את הגזען; לדידו, נראה כי עדיין לא גובשה עמדה אחידה בנושא, וייתכן שמי שיזכה בסופו של היום לסעד ולפיצוי יהיה דווקא הדובר הגזען. לבסוף, מציע המחבר הצעה לפרשנות חוק איסור לשון הרע במטרה להתמודד עם התופעה הנסקרת ולאפשר למבקרים של דברי הגזענות חופש ביטוי של ממש והגנה מפני תביעות לשון הרע של הדובר הגזען.

The post יובל קרניאל – גזענות, תקשורת ולשון הרע – האם מותר לומר על גזען שהוא "נאצי"? appeared first on המשפט.

שתי החלטותיו של בית המשפט העליון, בעניין פסילת שופט מלדון במשפט שבו מופיע עורך דין שהוא חברו וידידו הקרוב ממשיכות להכות גלים. דבר זה לא צריך להפתיע לאור תחושת אי-הנוחות, שגורמת החלטה שלפיה אין כל פגם בכך ששני חברים טובים ייפגשו באולם בית המשפט, האחד עותר ומבקש, והשני בעמדה של מחליט וקובע; החלטות אלה ניתנו בניגוד לאמור בכללי אתיקה שיפוטית שפרסם נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר. נוסף על כך, החלטת השופטים שכללי אתיקה שיפוטית אינם בבחינת כללים המחייבים את שופטי המדינה, אף היא – בלשון המעטה – טוב היה לה אילו לא ניתנה משניתנה . כאמור, שתי ההחלטות של בית המשפט העליון בפרשת הורכיץ ובפרשת יצחק, יותר משפתרו מחלוקת נקודתית שהתעוררה באותם הליכים, יצרו בעיה עקרונית קשה בנושא של קביעת כללים להתנהגות שופטים. המסקנה המצערת העולה מהן היא שבמקום להמשיך ולפתח את השפיטה וכלליה ולתת כלים טובים בידי השופטים במדינה, הותירו אחריהן שתי ההחלטות "חלל משפטי".

The post השופט (בדימוס) מרדכי בן־דרור – על שום מה התערבה הכנסת בקביעת כללים להתנהגות השופטים? אגב חוק נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין)(תיקוני חקיקה),תשס"ד – 2014 appeared first on המשפט.

תדמית המקצוע לה שואפים עורכי הדין היא זו של מכובדות, יושר, הגינות, אמון, נאמנות ומסירות. תדמית זו עולה מהחוקים המסדירים את התנהגות עורכי הדין ומפסקי הדין המשמעתיים. ביטוי לכך ניתן כבר בסעיף הראשון לחוק לשכת עורכי הדין הקובע כי מטרתה של הלשכה היא לשקוד "על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין". אין לי ספק, כי אילו ערכתי מחקר בקרב עורכי הדין באשר לתדמית רצויה לדעתם, זו הייתה התשובה המתקבלת. תפישה זו של התדמית הפכה בקרב עורכי הדין לערך מרכזי שאליו יש לחתור. במאמר אבקש להצביע על גורמים המשפיעים על התדמית, גורמים הנעוצים בפרקטיקה של עורכי הדין. טענתי היא, שהאופן בו פועלים עורכי הדין ומייצגים לקוחות הוא המשפיע העיקרי על תדמית המקצוע. מסיבה זו, רק שינוי בפרקטיקה יביא לשמירה על תדמית המקצוע, וניסיונות אחרים יהיו בבחינת שינוי קוסמטי לשיפור התדמית שאין בהם שמירה אמיתית עליו לאורך זמן. במאמר אציג כיצד יש בחובה כלפי החברה כדי להביא לשינוי מהותי במובנה של חובת הנאמנות ללקוח – לא עוד ייצוג דווקני המתחשב רק במטרות הלקוח שאין בצידו נשיאה באחריות משפטית ומוסרית למעשי עורך הדין ותוצאותיהם, אלא ייצוג המשרת את אינטרס הלקוח ואינטרס החברה, בו נושא עורך הדין באחריות משפטית ומוסרית למעשיו, והוא אינו משמש כחרב להשכיר ביד הלקוח. פרקטיקה חדשה וראויה זו תביא לשיפור תדמית המקצוע.

The post לימור זר-גוטמן – תדמית מקצוע עריכת הדין appeared first on המשפט.

מאמר זה עוסק בסוגיה מתחום האתיקה המקצועית של עורכי דין – האיסור המוטל על עורכי דין להימצא במצב של ניגוד עניינים. הדיון בכלל האתי ייערך תוך בחינת זיקתו לשאלה מתחום המדיניות המשפטית-ציבורית: יכולתן של קבוצות שונות לזכות בייצוג משפטי של עורך דין, ובכך ליהנות מההגנות ומהזכויות שמעניק המשפט. לכאורה ניתן לשאול: מה בין אתיקה מקצועית של עורכי דין
לבין נגישות למערכת הצדק? במאמר זה אטען לקיומו של קשר מסוג זה. את טיעוניי אבסס באמצעות דיון בפסק דין שניתן בשנת 2001 על ידי בית הדין המשמעתי של ועד מחוז תל אביב, בד"מ 18/98. פסק דין זה מדגים כיצד יכולים כללי האתיקה המקצועית של עורכי הדין להשפיע על יכולתו של אדם לזכות בייצוג של עורך דין, ייצוג המהווה לעתים קרובות תנאי למימוש זכויות משפטיות. טענתי המרכזית במאמר היא שבית הדין המשמעתי נהג כדין כאשר נתן פירוש מצמצם לכלל האתי הנדון, כאשר לנגד עיניו עמדו אינטרסים שונים שביניהם ביקש לאזן. בחלק האחרון במאמר, אסיים בהצעה למבט כולל על כללי האתיקה המקצועית של עורכי דין ועל הזיקה בינם לבין שאלות חלוקתיות רחבות יותר.

The post נטע זיו – כללי ניגוד העניינים של עורכי דין ונגישות למשפט: "עורך הדין האחרון בעיר" – לי או לך? appeared first on המשפט.

לשאלה מי ראוי להיות עורך דין יש השפעה מכרעת על אופייה של המערכת המשפטית בכללותה. מאמר זה מציג את המודל הקיים בישראל תוך השוואתו לארצות אחרות, ומסקנתו היא כי יש לערוך רפורמה מקיפה בדין הישראלי, ביחס למגבלות הכניסה לפרופסיית עריכת הדין. המאמר עוסק בשיקול הדעת הקיים בחוק, המאפשר שלא להסמיך מועמדים – על אף עמידתם בדרישות הפורמליות, אם הם אינם ראויים להיות עורכי דין. לשכת עורכי הדין בישראל היא הגוף לו מוענקת הסמכות להפעיל את שיקול הדעת. אולם, ההחלטות מתקבלות בלא כללים מנחים ובלא שקיפות. החוק אינו מנוסח באופן ברור, ומותיר את שיקול הדעת עמום וסובייקטיבי. מסקנת המאמר היא כי ישנה חשיבות רבה לקיומן של מגבלות לכניסה לפרופסיה, אולם לאור הפגמים במודל מוצע מודל חדש.

The post מיכל עופר צפוני – מי ראוי להיות עורך דין? הסדרתה של הקבלה לפרופסיית עריכת הדין: המצוי והרצוי appeared first on המשפט.

מאמר זה חושף את "המפה הרגשית" של תובעים המנהלים הליכים פליליים ואת תמהיל הרגשות שהם חווים כלפי המעורבים בהליך. המאמר מתבסס על ראיונות עומק שנערכו בקרב 14 תובעים ממחוזות שונים בישראל. המאמר חושף שרגשות הם חלק בלתי נפרד מעבודתם, אולם בהיותם פועלים תחת אתוס "אנטי רגשי", הם חיים במתח תמידי בין דחיית הרגשות לבין קבלתם. המאמר מציף את אופן ביטויים של רגשות אלה בחייהם המקצועיים והאישיים של התובעים, את ההשפעה שיש למתח התמידי האמור ואת העדרם של כלים מותאמים לוויסות הרגש ולהתמודדות עמו. המאמר תורם לגוף הידע המערער על דמות "התובע הרציונלי" והמכיר בכך שתובעים, כבעלי תפקידים אחרים במשפט, פועלים בתוך מסגרת שיש בה רגשות.

The post שירה לייטרסדורף־שקדי וטלי גל – "לתבוע ברגש"? רגשות התובעים בהליך הפלילי appeared first on המשפט.

המאמר עוסק בשאלה אם ראוי להחיל את מוסד ההתיישנות המשפטית בעבודת
ועדת האתיקה של מקצוע טיפולי. מדובר במקצוע המבוסס על קשרי אמון
ייחודיים בין איש המקצוע ובין הלקוח, הדורשים מאנשי הטיפול התנהלות
מקצועית בעלת גישה אתית עמוקה וטוהר־מידות גבוה. בפסיכולוגיה, הפרופסיה
המשמשת כמקרה מבחן למאמר זה, ישנם שלושה מנגנונים לשמירה על צביונו
החוקי והאתי של המקצוע. מנגנון סינון המועמדים ללימודי פסיכולוגיה ומנגנון
ההכשרה המקצועית באקדמיה ומחוצה לה יוצגו כשלב ראשון בחינוך לאותו
צביון מקצועי. בהמשך להן יוצג המנגנון העיקרי של הכללים שלאורם עובדים
הפסיכולוגים והרשויות הבאות להדק את הפיקוח על ההיענות לאותם כללים.
הבידול והחפיפה בין הכללים: החוק הכללי; דיני המשמעת המהווים כללי חוק
לפסיכולוגים; וכללי האתיקה יידונו בהרחבה.

The post רבקה רייכר־עתיר – החלת ההתיישנות המשפטית בעבודת ועדת האתיקה של הפסיכולוגים: האומנם מהלך ראוי? appeared first on המשפט.