מאמר זה מציע להכיר בגישה לרשת האינטרנט כזכות חוקתית במשפט הישראלי מכוחו של חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו. הדבר ייעשה על בסיס הגדרת זכות הגישה לרשת האינטרנט, קרי האפשרות של האדם להשתמש ברשת האינטרנט ובמגוון הרחב של אפשרויותיה ויתרונותיה, ללא הפרעה מצד אף אדם או מוסד. טענת המאמר המרכזית היא כי ניתן ואף צריך להכיר בזכות הגישה לרשת האינטרנט כזכות נגזרת לזכות לכבוד האדם, הן בהתאם להיבטיה החברתיים ובהתאם לפסיקותיו של בית המשפט העליון בעניין הזכות לקיום אנושי בכבוד והן בהתאם להיבטיה האזרחיים בהתאם לפרשנותה ומעמדה של הזכות לחופש הביטוי. על כן, המאמר יכלול סקירה על אודות המקורות הנורמטיביים של הזכויות החברתיות והזכויות האזרחיות. יוצג מעמדה המשפטי של זכות הגישה לרשת האינטרנט במדינות שונות ברחבי העולם ובדין הישראלי. המאמר אף יציג טענות נגד הכרה חוקתית בגישה לרשת האינטרנט ומענה עבורן. נוסף לטענה לפיה הגישה לרשת האינטרנט ראויה להכרה כזכות חוקתית בהתאם למשפט החוקתי הישראלי, המאמר ידון בחשיבות שיש בהכרה זו ויצביע על הצרכים השונים שיש בקיומה.

The post עומר מנדיל – הזכות "להתחבר"? ההצדקות להגנה חוקתית על גישה לרשת האינטרנט מכוח חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו appeared first on המשפט.

בשנים האחרונות חברות רבות מפתחות מערכות היוצרות ייצוגים דיגיטליים של אובייקטים ממשיים (כגון מכונה, בניין ואף בני אדם). הרעיון הוא לאסוף נתונים על האובייקט הממשי ולעשות שימוש בנתונים אלה על מנת "לשכפל" אותו וליצור ייצוג דיגיטלי שביכולתו לחזות את ההתנהגות הצפויה של האובייקט. בדרך זו ניתן לקיים הדמיות המתארות באופן קרוב ביותר את ההתנהגות של האובייקט במציאות, בזמן אמת. הרעיון, אשר זכה לשם "תאומים דיגיטליים", מוגבל יחסית ביישומיות שלו, אך כבר כעת מנביע מגוון רחב של שאלות משפטיות לצד שאלות מוסריות, בין היתר: שאלות בתחום דיני הפרטיות, בעלות ושליטה בנכסים ובמידע הדיגיטלי המשמש ליצירת התאום הדיגיטלי, זכות הגישה או השימוש בתאום הדיגיטלי, היבטים הנוגעים לנזקים אפשריים שייגרמו בפעולות התאום הדיגיטלי כמו גם שאלות הנוגעות לזכויות הקנייניות מ"עבודתו" ו"יצירותיו" של התאום הדיגיטלי. שאלות אלה מחייבות בחינה הן של הדין הקיים והן, מבחינה נורמטיבית, של הדין הרצוי.
ברשימה קצרה זו נבקש לבחון את ההיבטים הטכנולוגיים והמשפטיים של התאום הדיגיטלי. זוהי, להבנתנו, ראשיתו של הדיון בנושא, ומטרתנו היא לפרוס יריעה רחבה של הסוגיות והשאלות הדורשות ליבון והמשגה. אומנם, כפי שנראה, חלק מהסוגיות אינן מצריכות פיתוח נורמטיבי משמעותי ויכולות להיסמך גם על ההתפתחות שחלה בשנים האחרונות בתחומים טכנולוגיים משיקים (כמו הבינה המלאכותית). ואולם, שאלות אחרות ידרשו הכרעה נורמטיבית אשר רחבה מהדיון במאמר. נאמר כבר עתה כי לדידנו אין בשלב זה צורך באסדרה של התחום, ודאי באופן המבקש לקבוע מסגרות משפטיות קשיחות. ניתן, כפי שהטעים המלומד פרנק יסתברו, להסתפק במסגרת הדינים הקיימת וככל שנדרש להתמודד עם השינויים בהמשך ולהציע תיקונים או שינויים נקודתיים בדין הקיים. אולם, ברור אפוא כי בעתיד נידרש לבחינה מעמיקה יותר בקשר עם הצורך באסדרה ייעודית של התחום. רשימה זו אינה אלא בבחינת ראשיתו של הפתרון.

The post אביב גאון, עומר חרמוני ועידן רוזנבלום – תאומים דיגיטליים בראי הדין הישראלי appeared first on המשפט.

מאמר זה דן בפעולה האנונימית במובנים תיאוריים ונורמטיביים. תקומתה של רשת האינטרנט יצרה תשתית לביצוע פעולות אנונימיות באופן מקוון. האנונימיות בעולם הגשמי ככלל, ובעולם הווירטואלי בפרט, מאפשרת במידה רבה לבצע פעולה מבלי שניתן לייחס אותה לעושה הפעולה. במישור המשפטי, קישור הפעולה לעושה הפעולה הוא קישור יסודי אשר באמצעותו ניתן לזקוף חובות או זכויות לפרטים ולצדדים להליך המשפטי. לזכותה של האנונימיות ייאמר כי היא מאפשרת, בין היתר, הבעת דעות, שאלמלא האנונימיות לא היו צפות לשיח החברתי, וכן האנונימיות מגינה על חירותנו בהיותה מקשה על מעקב אחר פעולותינו. מנגד, האנונימיות מסייעת למעוולים לבצע פעולות עוולתיות מבלי שניתן לאתר את זהותם. כיום, בתחומים רבים במשפט האזרחי אין הסדר חקיקתי או פסיקתי המאפשר לחשוף את זהותם של מעוולים אנונימיים. המאמר קורא אפוא לעשות שימוש בסעדים הצהרתיים על מנת לחשוף את זהותם של מעוולים אנונימיים.

The post דניאל שולמן – הפעולה האנונימית במרחב המקוון ובמישור המשפטי appeared first on המשפט.

מאמר זה מציג את הצורך לעדכן את חוק המאבק בטרור כדי להתמודד עם תצורות אקטואליות של איומים קיברנטיים. החוק כיום כולל סוגים מסוימים של תקיפות רשת קיברנטיות (CNA) תחת הגדרת הטרור, אך אינו מתייחס לפעולות סייבר מסוג איסוף (CNE), חדירה למערכות וניצול המידע שמושג ללא גרימת הרס ישיר. מאחר שפעולות מסוג איסוף יכולות להוביל לפגיעה חמורה בפרטיות, בפרט בהקשר של פרטיות אישית וביטחון לאומי, מאמר זה טוען כי יש להרחיב את הגדרת הטרור בחוק הישראלי כך שתכלול הן פעולות איסוף והן פעולות שיבוש. עדכון כזה ישקף את מציאות האיומים הקיברנטיים בני זמננו ויחזק את יכולתה של המערכת המשפטית להתמודד עם תצורות חדשות של קיבר־טרור. המאמר קורא למחוקק להרחיב את הגדרת הטרור כך שתכלול פעילויות איסוף במטרה להתאים את המאבק בטרור של ישראל למציאות האיומים הקיברנטיים המודרניים ולחזק את עמידותה כנגד כל פעילות טרור באינטרנט.

The post ברוריה פרידמן פלדמן – הטרור באינטרנט: תקיפות סייבר שמטרתן היא פגיעה בפרטיות appeared first on המשפט.

תחום הגישור הדיגיטלי התפתח רבות בעשור האחרון, וביתר שאת בעקבות תקופת מגפת הקורונה. פלטפורמות גישור דיגיטליות מוטמעות במערכות פרטיות וציבוריות ומאפשרות לקיים גישורים באמצעים מגוונים, החל בתוכנות היוועדות חזותית וכלה בפלטפורמות ייעודיות שנסמכות על מגוון כלים טכנולוגיים והליכיים, ובהם כלים מבוססי בינה מלאכותית. מאמר זה בוחן כיצד הטרנספורמציה הדיגיטלית של הליך הגישור משפיעה על הזכויות של משתתפיו שקשורות בניהול המידע בהליך, ובראשן הזכות לפרטיות, הזכות להגנת המידע האישי והזכות לאוטונומיה. לשם כך, אנו מציגות מודל מקורי שממשיג את הגישור כהליך שמבוסס על זרימה של מידע. בהתאם להמשגה זו, הליך הגישור מבוסס על מסירת מידע בין הצדדים למגשרת ועיבודו לצורך ניהול משא ומתן וגיבוש הסכמות. כל זאת, תחת הנחה של סודיות ההליך, קרי, מניעת זליגה של מידע שהמשתתפים מסרו בגישור מחוץ להליך. בעזרת המודל אנו מנתחות כיצד כניסתן של פלטפורמות דיגיטליות להליך הגישור יוצרת סיכונים חדשים לסודיות ההליך, וכן לזכויות לפרטיות, להגנת מידע ולאוטונומיה של הצדדים. אנו עומדות על כך שהדיגיטציה של ההליך מובילה ליצירת סוגים חדשים של מידע במסגרתו ולאופנים חדשים של עיבוד והפצה של מידע ממנו. לבסוף, המאמר מצביע על כך שההסדרה המשפטית בתחום – המצויה בתווך שבין דיני הגישור לדיני הגנת הפרטיות והגנת המידע – לוקה בחסר, ומציע פתרונות לקידום ההגנה על זכויות משתתפי ההליך.

The post רחל רינגורט ואיילת סלע – פרטיות ואוטונומיה בהליכי גישור דיגיטליים: מיפוי הסיכונים והצעות לפתרון appeared first on המשפט.

בעשור האחרון גדל באופן משמעותי היקף השימוש המשטרתי בטכנולוגיות חדשניות למעקב ושיטור מנבא. כלים טכנולוגיים כגון: מצלמות, מיקרופונים, איכון טלפונים ניידים ותוכנות רוגלה מאפשרים למשטרת ישראל לאסוף מידע רב על מעשים, שיחות ומחשבות אנושיים. בינה מלאכותית משמשת את משטרת ישראל לניתוח המידע שנאסף לשם זיהוי אנשים, מכוניות ואירועים חריגים. בנוסף, בהסתמך על המידע שנאסף, ניתן להפיק באמצעות בינה מלאכותית תחזיות לפשיעה עתידית. במאמר זה אני דנה בהשלכות השימוש באמצעים אלו על זכויות הפרט ובמיוחד על הזכות לפרטיות. אני מבקשת להציע דרכי פיקוח והסדרה מחודשת לשימוש בכלים טכנולוגיים אלו. בנוסף, אני מבקשת להצביע על הגורמים והסיבות לעלייה בהיקף השימוש המשטרתי בטכנולוגיות מעקב ושיטור מנבא.

תחילה, אני בוחנת את חוקיות השימוש באמצעים טכנולוגיים למעקב ושיטור מנבא. השימוש המשטרתי בכלים אלו מוסדר בחלקו. הסדרה זו לוקה בחסר מאחר שהיא אינה מאפשרת פיקוח שיצמצם את הפגיעה בזכויות אדם. כמו כן, קיים פער עצום בין החוק המיושן לטכנולוגיה המתפתחת במהירות רבה. במצב הקיים, משטרת ישראל יכולה לאסוף מידע בעצמה באופן המאפשר את עקיפת מנגנוני הפיקוח הקיימים בנוגע למידע שנאסף ונשמר על ידי גופים אחרים. לאחר מכן, אני מצביעה על הפגיעה בזכות לפרטיות בשל שימוש לא מפוקח ולא מוסדר בכלים טכנולוגיים אלו. בהמשך לכך, אני בוחנת את מידתיות הפגיעה בזכות לפרטיות.

לסיום אני מציגה הצעה להסדרת השימוש המשטרתי באמצעים טכנולוגיים למעקב לשם איסוף מידע. לגישתי, ההתמקדות בסוג המידע שמשטרת ישראל מוסמכת לאסוף, לשמור ולנתח, ולא בכלי הטכנולוגי שמשמש לשם כך, תאפשר גמישות רגולטורית. באופן זה, ההסדרה תכיל התפתחויות טכנולוגיות מבלי שהחוק יהפוך למיושן ולא רלוונטי. המיקוד בסוג המידע מאפשר האחדה של נוהלי הפיקוח המשפטיים לכל הכלים הטכנולוגיים. בנוסף, טענתי כי ראוי להקים גוף אשר יפקח על הפעלת הכלים שבשליטת המשטרה.

The post רותם קדוש נוסבאום – פגיעה בזכויות אדם בשל שימוש משטרתי באמצעים טכנולוגיים למעקב ושיטור מנבא appeared first on המשפט.

המהפכה התעשייתית במאה ה־18 והמהפכה הדיגיטלית בסוף המאה ה־20 השפיעו באופן דרמטי על היבטים רבים של חיי האדם. כעת, אנו בעיצומה של מהפכה חדשה שתשפיע על מערכות חברתיות, פוליטיות וכלכליות בעולם: מהפכת הבינה המלאכותית. מערכת המשפט אינה חסינה מפני השפעות מהפכה זו, וכבר היום ישנן דוגמאות ליישומים שונים של בינה מלאכותית בשלבים שונים של ההליך המשפטי ברחבי העולם. בפרט, קיים דיון מוגבר לגבי הפוטנציאל של שילוב מערכות בינה מלאכותית בעבודה השיפוטית, גם אם עדיין חיוני שיהיה אדם שמעורב בקבלת ההחלטות בהליך השיפוטי.

תיקון 113 לחוק העונשין הישראלי נועד לצמצם פערים בענישה הנובעים מגישות שונות של שופטים ביחס לערכים המוגנים בענישה פלילית, לשיקולים השונים בענישה ולאיזון ביניהם. ההנחה העומדת בבסיס תיקון זה היא שאי־שוויון בענישה מוביל לתחושת שרירותיות וחוסר אמון במערכת המשפט ופוגע בתחושת הצדק בציבור. מסיבה זו הוספו לחוק העונשין כמה סעיפים שנועדו למסגר את שיקולי השופט בקביעת היקף העונש תוך שקילת שיקולים ברורים וקונקרטיים.

במאמר זה נטען כי הכפפת הענישה לשיקולים אחידים וקונקרטיים בתיקון 113 לחוק העונשין מאפשרת שילוב עתידי רחב ומשמעותי של בינה מלאכותית בקביעת היקף העונשים הפליליים. כעת הדגש בקביעת היקף גזר דין הוא על התחשבות בנתונים ספציפיים וברורים. לפיכך, לאחר הזנת העובדות הרלוונטיות במקרה מסוים, יוכלו מערכות בינה מלאכותית לשקול את הנתונים לאור השיקולים הרלוונטיים ולהגיע למתחם ענישה בדיוק וביעילות. שימוש במערכות בינה מלאכותית יוכל לדייק את הענישה הפלילית ובכך ליישם בצורה יעילה ונכונה את כוונת המחוקקים כפי שבאה לידי ביטוי בתיקון 113. היתרון של מערכות אלו הוא ביכולתן לבחון את הפסיקה הקיימת באופן רחב בקביעת מתחם הענישה. זאת בניגוד למגבלות הקוגניטיביות של בני אדם המתבטאות בקביעת מתחם הענישה על סמך בחינת מקרים מעטים, שאינם בהכרח משקפים את הפסיקה הקיימת.

במאמר נדונים קשיי השופטים בקביעת מתחם הענישה כיום וכן יתרונות אפשריים של שילוב מערכות בינה מלאכותית בענישה הפלילית מנקודת מבטו הייחודית של שופט פלילי. נטען כי ניתן להשתמש בבינה מלאכותית בהליך השיפוטי על מנת להציג לשופט בסיס מדויק יותר לקביעת מתחם הענישה. בחלק א' נסקר תיקון 113 לחוק העונשין; חלק ב' עוסק ביכולותיהן של מערכות בינה מלאכותית ויתרונותיהן בענישה הפלילית; וחלק ג' מציג בעיות ומגבלות של שימוש במערכות אלו – מנקודת מבט טכנולוגית ומנקודת מבט של הגבלת שיקול הדעת האנושי – ומציע אפשרויות למזער את הסכנות הללו.

The post עודד מאור ויוחאי רוזנר – בינת שיקול הדעת, מלאכותית ואנושית: מודל שיפוטי משולב בענישה פלילית appeared first on המשפט.