המאמר בוחן את המוסריות הפוליטית שבתאוריה הפרפקציוניסטית של יוסף רז מן ההיבט הסביבתי. במרכז המאמר עומדות השאלות: האם לפי התאוריה הפרפקציוניסטית של רז, יכולה המדינה לגלות רגישות כלפי בעיות סביבתיות, ואם כן – כיצד? השאלות עולות, בין היתר, לאור טענות של סביבתנים שלפיהן קיים מתח בסיסי בין תפיסות המאפיינות את החשיבה הליברלית לבין הצורך בשמירה על הטבע ועל איכות הסביבה. כך, למשל, נטען כי התמקדות החשיבה הליברלית בפרט האנושי כיחידת הבסיס של החשיבה בתחום המוסריות הפוליטית עומדת בסתירה עם הצורך בצמצום החירויות הנדרש להתמודדות עם אתגרים סביבתיים. לפי טענה זו, כאשר ניתנת חשיבות רבה לבחירה חופשית ולעיצוב חיי הפרט בהתאם לנטיותיו האותנטיות, אין למדינה אפשרות אפקטיבית ולגיטימית לכוון את אזרחיה לאורח חיים בר קיימא מבחינה סביבתית.
המאמר יבחן את התאוריה הפרפקציוניסטית של רז לנוכח טענות ביקורתיות שהועלו נגד הליברליזם מנקודת מבט סביבתית. בתחילה אציג טענות אלה, אבדוק את תקפותן בנוגע לפרפקציוניזם הרזיאני, ואראה כי הן אינן נכונות לגביו. בכך יחולץ הפרפקציוניזם מההאשמה כי הוא אנטי-סביבתי. בשלב הבא אציע גם פרשנות סביבתית של הפרפקציוניזם, והמסקנה הכללית תהיה כי עשייה רחבה יחסית מטעם המדינה למען איכות הסביבה אינה רק מותרת לפי הפרפקציוניזם, אלא אף מתחייבת ממנו.

The post איתי אליאב – התאוריה הפרפקציוניסטית של יוסף רז ומחשבה סביבתית: האם ייתכן פרפקציוניזם סביבתי, ואם כן – כיצד? appeared first on המשפט.

כל תורה פרשנית משפטית חייבת לכלול מענה לשתי רמות שונות של שאלות: מהן התכליות שבאה הפרשנות המשפטית לקדם ומהו המשקל שיש לתת לתכליות אלה במסגרת הפרשנות, כאשר הן מתנגשות זו בזו. לפיכך, בחלק הראשון של המאמר אעסוק בשלב איתור התכליות שהפרשנות המשפטית באה לקדם. יוצג בו הוויכוח בין דוורקין לבין רז בעניין זה. בחלק השני של המאמר אעסוק בשלב מתן המשקל לתכליות, שבאה הפרשנות המשפטית לקדם. הוויכוח הסוער שנלווה להלכת אפרופים נוגע בדיוק בכך. תיבחן בו הגישה המילולית, האובייקטיבית והסובייקטיבית לפרשנות החוזית. הגישה הפרשנית הסובייקטיבית, שאינה מציבה תנאים מוקדמים לקבילות ראיות, היא הראויה במקומותינו, דווקא נוכח היותה של מדינת ישראל מדינה רב-תרבותית. הוויכוח הנלווה להלכת אפרופים מראה עד כמה חסרה הגותו הפרשנית של רז בכל הנוגע לשלב מתן המשקל לתכליות הפרשניות. בחלק השלישי והאחרון של המאמר אבחן שאלה עיונית עמוקה יותר. דווקא לאור עושר התכליות שבאה הפרשנות המשפטית להגשים, ודווקא לאור מורכבות האיזון בין התכליות הללו, עולה השאלה אם ניתן לפתח תורה פרשנית אחידה, החלה על כל הטקסטים המשפטיים כולם, פרטיים וציבוריים כאחד. נראה שתשובתו של רז היא בשלילה, ואילו ברק הראה כי מהלך כזה הוא אפשרי, שכן גם פרשנות החוזים, למשל, כוללת תכלית אובייקטיבית של קידום ערכי היסוד של השיטה וזכויות חוקתיות. אך תכלית זו אינה מתאימה לכל החברות הדמוקרטיות, וודאי שלא לחברות רב-תרבותיות שסועות כמו החברה הישראלית. ערכים אלה ראוי שיוחדרו למערכת היחסים החוזית "מבחוץ" ולא באמצעות פרשנות. בכך מוצבים גבולות ראויים למה שהפרשנות החוזית יכולה להשיג, ולמה שאין להרכיב על גבה, בחברה רב-תרבותית שסועה.

The post גרשון גונטובניק – מחשבות על אודות פרשנות, פרשנות חוזים וגבולותיה appeared first on המשפט.

The post תקצירים באנגלית appeared first on המשפט.

מאמר זה בוחן באופן ביקורתי את תזת קדימות הערכים על פני זכויות, שלפיה לערכים יש קיום בלתי-תלוי בזכויות והערכים קובעים את היקף הזכויות ואת עצמתן. המאמר מצביע על הקשיים של תזת קדימות הערכים להסביר את שיח הזכויות ומציע במקום זאת את תזת ההדדיות, שלפיה ערכים משפיעים על היקף הזכויות ועל עצמתן ואולם גם הזכויות משפיעות על תוכן הערכים.
זכויות משפטיות הן חלק ממערך של פרקטיקות חברתיות אשר מעצב ומבנה ערכים כמו אוטונומיה, או מימוש עצמי. ההגנה על זכות (למשל הזכות לחופש הביטוי) בשמו של ערך מסוים (למשל אוטונומיה) מסייעת לעצב את הערך וכן לאפשר לפרטים לממש אותו בחייהם. זכויות אינן רק מבע של הערכים העומדים בבסיסן; הן משתתפות בהבניית ערכים אלה.
עמדה זו מנביעה מסקנות חשובות. בין היתר, היא מסבירה מדוע "הפרדיגמה הרציונליסטית" שלפיה שיח הזכויות הוא ביסודו של דבר שיח ערכים איננה נכונה. היא גם מסבירה מדוע יש חשיבות בהכרה מפורשת במגילות הזכויות. הגנה "אקראית" שאיננה מודעת לאופן שבו זכויות משרתות את הערכים העומדים בבסיסן איננה מספיקה להבטיח את מימוש הערכים העומדים בבסיס הזכויות.

The post אלון הראל – זכויות וערכים: הערות ביקורתיות על תזת קדימות הערכים על פני זכויות appeared first on המשפט.

 אבל הספרות שעוסקת בסמכות לא השכילה לראות בסמכות מקרה פרטי של התופעה שאני מכנה מתן טעמים במובן החזק, סוג מתן הטעמים שמעורב גם במקרים של בקשות והבטחות. במאמר זה, אני ממקם את הדיון בסמכות בהקשר של תאוריה כללית של מתן טעמים במובן החזק שאני מפתח במקום אחר, וממנה אני גוזר מסקנות למקרה הפרטי של סמכות. בפרט, אני מראה מדוע סמכות אינה תופעה מסתורית מבחינה מטפיזית, ואיך – בקווים כלליים – סמכות ניתנת להצדקה. אני גם דן באופן ביקורתי בתאוריית הסמכות המשפיעה של יוסף רז, ומכליל את מושגי הטעם המוציא והטעם המוגן שהוא הכניס לספרות זו. אני גם מציע הסבר מקעקע של המחשבה שלסמכות יש זכות לשלוט, במובן זה שהנתינים של סמכות מוצדקת חבים את חובת הציות שלהם לסמכות עצמה.

The post דוד אנוך – סמכות ומתן-טעמים appeared first on המשפט.

שאלת הלגיטימיות היא שאלה מרכזית בפולמוסים פילוסופיים על סמכות. הדיונים מתחילים לרוב בשאלה הנורמטיבית: מה הופך סמכות מעשית לסמכות לגיטימית. המאמר דן בתפיסה המוסדית של סמכות על ידי ההסבר מדוע סמכויות הן מוסדיות מטבען.
בנוסף, המאמר בוחן כיצד תפיסה מוסדית זו משליכה על שאלת הלגיטימיות ושואבת מההבחנה בין מוסדות וולונטריים ללא-וולונטריים. לבסוף, המאמר משיב לכמה התנגדויות אפשריות לתפיסה המוסדית ומתמקד בכמה היבטים נורמטיביים של יחסי נתין-סמכות.

The post אנדריי מרמור – תפיסה מוסדית של סמכות appeared first on המשפט.

מאמר זה דן במושג שיצר יוסף רז כדי להסביר כללים מחייבים, מושג הטעמים המוציאים, ובטיעוניו של רז לכך שבכללים מחייבם הם טעמים מוציאים. טעמים מוציאים הם טעמים לא לבצע פעולות על יסוד סוגים מסוימים של טעמים אחרים. חלקו הראשון של המאמר מציג את הסבריו של רז למושג ואת טיעוניו לכך שכללים מחייבים הם טעמים כאלה. מדובר בארבעה טיעונים: הטיעון על יסוד ההצדקות לכללים, הטיעון על בסיס ההשוואה בין כללים ובקשות, הטיעון על בסיס ההשוואה בין כללים והחלטות והטיעון המבוסס על הפנומנולוגיה הפסיכולוגית הנלווית להתנגשות בין כללים מחייבים לטעמים רגילים. אחר כך בא החלק הגדול של המאמר, העוסק בביקורת הטיעונים האלה. חלקו האחרון מוקדש לביקורת על עצם רעיון הכללים המוציאים. ביקורת זו נסבה על עמימותו ומידת התועלת שבו. מושג הטעם המוציא, כך נטען בחלק האחרון, מטשטש את ההבחנה בין טעמים לא לבצע בדיקה עובדתית בדבר נוכחותם של טעמים לפעולה, טעמים לא לשקול טעמים אלה כנגד טעמים אחרים, וטעמים לא לנהוג בהאם לטעמים לאחר שנשקלו. בשתי משמעויותיו הראשונות אין הטעם המוציא אלא טעם מסדר ראשון לא לבצע פעולות מנטליות של בדיקה ושקילה. במשמעותו השלישית הוא כמו כל טעם מסדר ראשון הגובר על טעם אחר, שהוא בהכרח גם טעם לא לפעול לפי הטעם האחר.

The post חיים גנז – כללים מחייבים וטעמים מוציאים appeared first on המשפט.

האם אנשים יכולים להיות אוטונומיים, אם הם כפופים לסמכות, ובפרט, האם הם יכולים להיות אוטונומיים אם הם כפופים לסמכות החוק? החל משנות השבעים כתב הפילוסוף יוסף רז סדרת עבודות אשר חוללו מהפכה בפילוסופיה של המשפט. בעבודות אלה טען רז כי סמכות יכולה להכתיב את התנהגותם של אנשים עד כי לא יביאו בחשבון טעמים שהיו גורמים להם להתנהג אחרת. נדמה שבעקבות זאת עלולים להיגרם מתח או קונפליקט בין סמכות לאוטונומיה, שכן אדם אוטונומי מגיב בעצמו לטעמים לפעולה. מבקרים שונים הסיקו שרז מתייחס לאנשים כאילו הם אמורים לציית באופן עיוור למקורות הסמכות, אף שלא כך הוא – ובפרט, כאילו הם לרוב מכבדים את סמכות החוק, אף שלא כך הוא. למעשה, למיטב הבנתי, במענה לשאלה הכללית, רז טוען כי סמכות עשויה לשרת אוטונומיה. לא אסכם עמדה זו; בפרק ב' אטען שתשובה זו משכנעת, בין השאר משום שנדרשת הכרעה אוטונומית לקביעת תחום שיפוטה של סמכות, ולקביעת היקף הטעמים שהיא מוציאה ממאזן השיקולים (להלן: תחולת הוצאה). באשר לשאלה הספציפית של סמכות החוק, רז קובע שהחוק טוען לסמכות בלתי-מוגבלת. בפרק ג' אטען שאף שהחוק אינו מכיר בגבולות סמכותו, אל לו לטעון לסמכות בלתי-מוגבלת. החוק אכן טוען לתחום שיפוט בלתי-מוגדר, ולהוראות החוק יכולה להיות תחולת הוצאה בלתי-מוגדרת. יחדיו, הטענות בפרק ב' ובפרק ג' עונות על השאלה הפרטנית: האם אנשים יכולים להיות אוטונומיים אם הם כפופים לסמכות החוק? התשובה בפרק ד' היא "כן": חוקים פוגעים תכופות באוטונומיה, אך אין דבר בטבעו של החוק שפוגע בה. עם זאת, טבעו המלאכותי והמערכתי של החוק טומן בחובו סיכון ממשי שחוק של מערכת משפטית מסוימת אכן יפגע באוטונומיה.

The post טימותי אנדיקוט – פרשנות, תחום שיפוט וסמכות מחוק appeared first on המשפט.

The post תוכן עניינים- אנגלית appeared first on המשפט.

The post יוסי נחושתן – דבר העורך appeared first on המשפט.

The post תוכן עניינים appeared first on המשפט.