דפנה ברק־ארז – פרשנות, שוויון והעצמה

דפנה ברק־ארז – פרשנות, שוויון והעצמה

נקודת המוצא של המאמר היא שלפרשנות יש ממד ערכי, ולכן היא עשויה לשמש הן ככלי רגרסיבי והן כאמצעי לתיקון פערי כוחות ולצמצום של אי שוויון. בהתאם לכך המאמר בוחן את תפקידן ותרומתן של בחירות פרשניות המסייעות להעצמתם של צדדים מוחלשים במשפט, ובעיקר לקידומו של ערך השוויון. הדיון מתמקד בשני מקרי מבחן, זה של פרשנות המקדמת עקרונות של צדק חברתי וזה של פרשנות פמיניסטית המכוונת לצמצום של אי שוויון מגדרי. בהמשך נבחנת הדילמה של פרשנויות סותרות, המתעוררת גם במקרים שבהם יש הסכמה על הערכים שביסוד ההליך הפרשני, תוך התמקדות במקרים שבהם ישנן כמה אוכלוסיות מוחלשות בעלות אינטרסים מנוגדים, או באלה שבהם ניתן להתבונן בשאלה הפרשנית מכמה נקודות מבט פמיניסטיות. המאמר אינו מציג פתרון כולל למצבים אלה, אך הוא מצביע על עקרונות שצפויים לסייע בהתמודדות עמם – באמצעות מתן משקל לדפיציט הדמוקרטי (במקרה הראשון) ול"שאלת האשה" (במקרה השני). המאמר מדגיש את חשיבות השימוש בפרשנות לקידום שוויון לנוכח התפקיד המרכזי שיש לה בפיתוח המשפט.