"צדק תרדוף"

מאת: משה בר ניב ורן לחמן

מאמר זה מתמקד בבחינת המניעים שהביאו את השופטים, המכהנים בבתי משפט השלום והמחוזי בישראל, לרצות לכהן בתפקיד השיפוטי. המאמר מבוסס על ניתוח אמפירי של דיווח השופטים עצמם לגבי המניעים שהניעו אותם להתמנות ובכך הוא ייחודי וראשון מסוגו. הנתונים נאספו בסקרי-עמדות שנערכו בקרב השופטים בישראל.

הממצאים מראים כי למניעים "הפנימיים", שבמהות התפקיד השיפוטי, חשיבות גבוהה כמניעים להתמנות בעוד למניעים "חיצוניים" לתפקיד חשיבות משנית בלבד במינוי. מהממצאים עולה כי המניעים להתמנות כשופטים לא השתנו על-פני כעשור (1999-2011),  על אף שינויים משמעותיים מאד שחלו בתקופה זו בפרופסיה המשפטית ובסביבתה החברתית. לא נמצאו הבדלי ותק ומגדר בדירוג חשיבות המניעים, אך נמצא הבדל בדירוגים לפי התעסוקה טרום המינוי, בין אלו שהגיעו מהמגזר הציבורי (ייחסו חשיבות רבה יותר לשכר כמניע) ועמיתיהם שהגיעו מהמגזר הפרטי.

המסקנות העיקריות הן: המניעים להתמנות כשופט יציבים יחסית ואינם משתנים לפי "רוח תקופה"; המניעים בעלי החשיבות הרבה ביותר, היו מניעים "לא-חומריים" הקשורים למהות התפקיד; הם יציבים על פני זמן;  וכי השופטים אינם "אלטרואיסטים" לחלוטין אך, אינם גם "רציונליים" לגמרי מבחינת השאת תועלתם.

 

קישור למאמר המלא

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן