פסיביזם שיפוטי ומשפט פלילי פיקטיבי: על הרשעות בלתי-יסודיות ובעיית השקר המשפטי

מאת: אסף הרדוף

חרף האפשרות להעלות לא רק טיעונים עובדתיים בתיקם, אלא גם טיעונים משפטיים שמשליכים על האפשרות להרשיעם, נאשמים רבים מודים בבית המשפט. תגובתו המיידית של בית המשפט היא הרשעתם, אף שייתכן למשל שיסודות העברה אינם עולים מכתב האישום. התנהלות כזו היא מגמה רחבה, תופעה שהמאמר מכנה "משפט פלילי פיקטיבי". אף שהיא עולה בשלושת מישורי המשפט הפלילי – המהותי, הראייתי והדיוני – היא קשה במיוחד באשר למהותי והקוגנטי. כשאדם מודה ומורשע בעבירה שיסודותיה אינם משתקפים מכתב האישום, עולות בעיות שונות: חוסר סמכות מהותית בהרשעתו, עוול לנאשם או לציבור בתיוגו הפלילי המסולף, ומה שהמאמר מכנה "שקר משפטי", תוצר הנוגד את הדין. כאשר נאשמים אחרים באישומים דומים נוהגים באופן דומה, עלול להיווצר אפקט מעצב דין: ריבוי ההודאות וההרשעות האוטומטיות עלול להשליך בעקיפין על נאשמים עתידיים באישומים דומים. הסיכוי לזיכוי משפטי עתידי באישומים כאלו מצטמצם מאוד עם כל הודאה והרשעה. המאמר מזהה את התופעה ומציע לה פתרונות מכיוונים שונים: התנהלות סנגוריאלית אסטרטגית, רפורמה חקיקתית, מודעות שיפוטית ותשומת לב אקדמית. על מערכת המשפט לעצב את הדין כעניין נורמטיבי ערכי ולא כתוצאה של מומנטום ודינמיקה בין תביעה לבין סנגורים.

 

קישור למאמר המלא

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן